פברואר 2004



כבר חודשים שלא כתבתי דבר.

בטח אם הייתי מתאהבת באיזה בוליביאני באמצע הג'ונגל בבוליביה
היה לי המון על מה לכתוב. על החיים האמיתיים שגיליתי בין סבכי
עצים. על צמרות ללא גבול. על עולמות נסתרים שאותם גיליתי
מבפנים. הייתי מכניסה מטאפורות מופלאות, חורזת הכל לחיבור
מצוין או מתמצתת לשיר קצר. הייתי מספרת על איך תקשרתי עם ילד
הטבע הזה. ממציאה לו שמות. בטח הייתי קוראת לו מוגלי. מספרת
איך הוא לכד עבורי תנין בשתי ידיו. בישל לי טרמיטים לארוחת
בוקר. על איך שהוא אהב אותי בשפתו ובמנהגיו. הייתי כותבת
שמילים לא היו נחוצות באהבה שלנו. אם הייתי מתאהבת בבוליביאני
בכפר נידח בערבות הסאלאר, בטח היה יוצא לי חיבור נפלא עכשיו.

כבר חודשים שלא כתבתי דבר.

בטח אם הייתי מתאהבת בגבר שלא יודע להרגיש - היה לי המון על מה
לכתוב עכשיו. אם הוא היה זורק אותי פעם אחר פעם. היה אומר לי
לבוא ונעלם. היה מבטיח ומאכזב - אני הייתי עכשיו בוכה וכותבת
מבעד לדמעות של עצמי. והדיו היה נמס עימן, ודוהה על הדף הלבן.
ובבוקר, העיניים היו בוודאי אדומות והטעם בגרון מר. אבל לפחות
הייתי כבר כותבת משהו מוצלח סוף סוף , אם הייתי מתאהבת בגבר
שלא יודע להרגיש. אם הייתה לי אהבה חד צדדית.

כבר חודשים שלא כתבתי דבר...

בוודאי הייתי כותבת משהו מרגש מאין כמוהו אם הייתי כאן לבד,
בחורף הקר והגשום הזה, מתכרבלת לי בין השמיכות. הייתי כותבת על
טעמה של כוס שוקו חם ועל תוכנית טלויזיה מצוינת. על יציאה
נחמדה עם חברה. הייתי כותבת על האדיוט ההוא מאתמול. על ההוא
שאולי יבוא מחר. את פניו הדמיוניות הייתי מציירת במילים. הייתי
בונה את אותו אחד שאני רוצה שיבוא ויגע בי מבפנים. איך הדפים
היו מתמלאים להם במהירות , ללא קושי, אם הייתי שכובה כאן לבד
עכשיו. בטח הייתי מתעייפת מהכתיבה, העיניים כבדות ולצד מחברת
עמוסה הייתי נופלת לתוך חלום, והעט שלידי גם היא בוודאי הייתה
כבר עייפה - גם היא כמוני הייתה מקרטעת ואוזלת. אם הייתי כאן
לבד - בטוח הייתי כותבת משהו מרגש. משהו עצוב. משהו אופטימי
במיוחד היום.

כבר חודשים שלא כתבתי דבר.

אתה הגעת אל תוך זרועותיי. נוגע בי עמוק בפנים. איך הכל התבהר
והכל פשוט לי בלב. ואני לא שואלת את עצמי הרבה שאלות. פשוט
מרגישה. עפה עם הדמיון. לעצמי מחייכת במראה. אני יכולה לשכב
לצידך שעות, כשאתה ישן, ולהביט בפניך היפות במיוחד. אני מכירה
בהן כבר כל פינה וכל עווית. משננת את תווי פניך. מכורבלת בתוך
גופך. איתך אני נינוחה. איך אני מספרת לך הכל ולא מפחדת לשתוק
לצידך גם יום שלם. מקבלת את עצמי ואותך בדיוק כפי שאנחנו. מה
כבר אוכל לחדש על זה הרגש. על אהבה. את המילים שמתארות אהבה
אעדיף לצטט מביאליק או מרחל. או מסתם איזה סופר עלום שם שיודע
לכתוב טוב במיוחד. את מה שיש לי איתך לא אוכל לתאר במילים כי
אני לא ביאליק ולא רחל המשוררת ואפילו לא סופרת עלומת שם
שיודעת לכתוב אהבה. פשוט טוב לי עכשיו ואני רק מרגישה.

כבר חודשים שכמעט לא כתבתי דבר.

וטוב לי שכך.