שנינו במטבח, מושי שובר ביצים לתוך קערה כדי להכין לנו
מקושקשת. ואני, פושי, מפעילה את המיקרוגל לחמם למושי שלי
בורקסים.
"מוש, אתה יכול בבקשה לפתוח את הבקבוק קולה? אני לא מצליחה"
אמרתי בעיניים עצובות לגבר שלי. הוא צחק עלי ופתח את הבקבוק.
בנתיים סידרתי לנו את השולחן בסלון מול הטלויזה שמתי ערוץ
שתיים, בדיוק התחיל "כוכב נולד". ישבנו יחד לארוחת ערב יום
שישי, בפעם הראשונה שניינו יחד, לבד מול הטלויזה. מושי שר
להנאתו "זה לילה סתוי ואין כוכבים..." ומסתכל עלי באהבה.

יום שבת בערב. מושי מסתובב עם תחתון לבן בבית ואני, פושי, עם
חולצה קרועה ותחתון אדום מתחילה לנקות את הבית. שוטפת כלים,
מטאטא ושוטפת את הרצפה, מקשקשת עם חברה בטלפון ומושי בקומה
למעלה מסדר את חדר השינה. "מוש, אל תרד עכשיו למטה כי שטפתי את
המדרגות" צעקתי לו מלמטה. אבל הוא היה חייב לעשות לי התקף לב
ולרדת דרך המעקה למטה ובדרך הדביק לי נשיקה על הלחי והלך
להתיישב בסלון.

בוקר. אני פותחת עיניים ורואה את האהוב שלי ישן לידי. חמש דקות
אחר-כך אני מרגישה יד חמה ועדינה עוטפת אותי. "בוקר טוב פושי
שלי" וגופינו התאחדו באהבה.
מושי נכנס להתקלח ואני, פושי, הלכתי למכולת לעשות קניות לארוחת
בוקר. לפני שיצאתי הזזתי טיפה את הוילון של המקלחת והנחתתי
נשיקונת למושי. "אני אתגעגע" הוא צעק מהמקלחת "תחזרי מהר" .

לעשות איתו את הדברים הפשוטים לחיות איתו את החיים האמיתיים
ולהנות מהדברים הקטנים.
להרגיש שרק אנחנו חיים בעולם הזה וזה הבית הקטן שלנו. לעשות
אהבה מתי שרק מתחשק לנו.
לאסוף את שביל הבגדים שהשאיר אחריו מהרגע שנכנס הביתה, לצאת
מהבית לסידורים, לחזור ולמצוא אותו שם, מחכה לי.
לפנק ולאהוב, לצחוק ולבכות. ללכת לישון בידיעה שכשאני אקום
בבוקר מוש יהיה הדבר הראשון שאני אראה.


מוקדש למושי שלי, באהבה ענקית. ולהגיד תודה על הדברים הקטנים
ועל שלושה ימים של אושר עילאי. אם הייתי יכולה הייתי כותבת עוד
ועוד ועוד, אבל את הדברים האלה, נשאיר כזכרון מקסים משלנו,
אוהבת- פושי.