לוטם דקסטר / רומאו ויוליה |
קצות אצבעות, ודיברו. לא על דברים חשובים, על הדברים הקטנים.
ואין דבר שעומד ביניהם.
לפעמים השמש עולה, או מישהו דופק בדלת, או הרעב מפריד ביניהם
לרגע, אבל הם תמיד חזרו אחד לשני.
וברגע הזה, של שלמות - הזמן נפסק, לא היו עוד זריחות באמצע.
חלקיק רגע קופא ונשאר בשלמותו.
ובחלקיק גן עדן הזה, הם יישארו לנצח. העולם המשיך, והם נשארו
מאחור, ביחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|