תקופת הזוהר

"יש שאלות?" שאל המרצה ושמעו את הדממה בכיתה. "אם כך, אז הכיתה
משוחררת." הוסיף המורה והכיתה יצאה מהאולם.
"את מבינה את ההיסטוריה העתיקה של גאראפ?" שאל אחד התלמידים.
"כן, אתה לא?" היא אמרה. "אין לי מושג על מה הוא מרצה. אני לא
מבין איך בדיוק קרתה ההפיכה שם." הוא אמר לה ושניהם התיישבו
בבית הקפה, "אז בוא אני אספר לך." היא אמרה:
"זה קרה כמה דורות אחרי הכרזת האימפריה, משפחת המלוכה היא של
לאידר והסנאט מורכב בעיקר מתומכים של לאידר."
"היה להם סנאט?" הנער שאל. "כן, הם הושפעו מאוד מיוון ותקופת
הזוהר שם." היא ענתה, "טוב, אני אמשיך."

"תקופת הזוהר התחילה, הפילוסופיה פרחה, החברה פתחה שעריה
וכמובן הממלכה הלכה והתפתחה. "גאראפ ניצחה!" נשמעה צעקה אדירה
של ההולכים ושבים, כיוון שגאראפ הייתה ידידה טובה של אתונה,
היוונים נתנו לה להשתתף באולימפיאדה...
"אבל בינתיים, בסנאט, היה ויכוח קשה מאוד בין מחנה מונטי לבין
מחנה לאידר. מחנה מונטי ממש כעס מפני שמחנה לאידר לא נותן להם
להעביר הצעות בסנאט. "יש אדם מאוד חכם באתונה, אפלטון שמו,
שהעלה רעיון למדינה האידיאלית, שבה כולם יהיו מאושרים," אמר
מונטי השביעי. "אני לא מוכן אפילו לשמוע את ההצעה!" אמר דופלי
החמישי. "השיטה שלנו מצליחה ורוב האזרחים שמחים," הוא הוסיף.
"אבל מה עם המיעוט?" שאל מונטי. "לא נאה למיעוט: שיצביע אחרת
בבחירות הבאות." דופלי אמר "תנו לי להסביר את השיטה של אפלטון
ואז נוכל להצביע על זה." מונטי התחנן "לא!!!" צעק דופלי.
"השיטה של הרפובליקה המונרכית שלנו, היא השיטה הכי טובה שיש
היום." דופלי השיב."

"רגע, רגע" אמר הנער, "מה בדיוק השיטה של אפלטון?" הוא שאל.
"נו באמת" היא נאנחה, "אתה לא הקשבת בכלל בשיעורים שלנו נכון?"
היא שאלה את זה בציניות. "נו, אני בא אלייך חשוף, וככה את
תוקפת אותי?" הוא אמר בחוסר אונים. "אפלטון חשב ששיטת הממשל
הטובה ביותר תהיה אם כולם יעשו את מה שישמח אותם, הוא חילק את
העם לשלוש מעמדות: מעמד הפילוסופים, מעמד החיילים, ומעמד
הפועלים." והיא המשיכה להסביר לו את השיטה. "זה נשמע שיטה לא
משהו, אי אפשר להתקדם." הנער אמר. "זה בדיוק מה שדופלי אמר,"
היא השיבה. "ומה מונטי אמר על זה?"


חדשות חוץ

"
"אני חושב שצריכים להביא אותו הנה, הוא צריך להסביר לסנאט את
השיטה!" צעק מונטי. "אם אתה תמשיך עם זה, סנאטור, אני אדאג לזה
שיאשימו אותך בבגידה. הרי לפי החוקה אין לך שום דרך לשנות את
צורת הממשל ככה..." דופלי אמר. מונטי שתק, הוא ידע שאי אפשר
לשנות את החוקה העתיקה של האימפריה.
ברגע שדופלי סיים את המשפט, לאידר השמיני נכנס לסנאט. הוא היה
נמוך וצר כתפיים והיה נראה כאילו הכתר גדול על ראשו בכמה
מספרים.
"חדשות חוץ, אני מביא איתי. אני מבקש מיו"ר הסנאט, דופלי,
לנאום מול הסנאטורים." לאידר צעק ודופלי נענה לבקשתו.
"אדוני היו"ר חברי הסנאט הנכבדים. אני חזרתי היום ממשחקי
האולימפיאדה ביוון, ובפי בשורה רעה מאין כמותה." הסנאט התמלא
רחשים.
"סדר! סדר!" קרא דופלי בקול. "אתונה נכבשה ע"י הרומאים!" הסנאט
היה בשוק מהבשורה הזו. "רומא כבשה את יוון, והרבה אנשים חפים
מפשע נהרגו. הסיבה העיקרית לכך שרומא כבשה את יוון היא משום
שהייתה להם עזרה מבפנים. לכן אני, לעומת אבי, מכריז שאני מוריד
את המיסים שאבי הטיל בחצי, אתחיל לדבר בשלום עם שכנינו, וכמובן
אני אתחיל להקשיב ליועצי." חברי הסנאט התחילו למחוא כפיים, אבל
דווקא סגנו, דופלי, לא היה כל כך מאושר. הוא ידע שלפי חוק
שלאידר העביר לפני מס' חודשים, חייב להיות לפחות יועץ אחד למלך
מבית מונטי. ומונטי מאוד רצה את המלוכה."

"רגע אחד, אני רוצה להבין," אמר הנער, "לאידר עשה בדיוק הפוך
ממה שאמר מקיוולי, נכון?" "כן," השיבה הנערה והמשיכה: "מקיוולי
בספרו "הנסיך" אמר שהמלך חייב תמיד להיות חמוש, קמצן עם העם
שלו, הוא חייב להיות אכזרי, והכי חשוב לא לסמוך על אף-אחד."
היא הוסיפה. "אז למה לאידר לא עשה את מה שמקיוולי הציע?" הנער
שאל בתמימות. "טוב, מקיוולי היה איטלקי..." היא אמרה "ונולד
בערך אלף שנה אח"כ!!!" היא צחקה. "טוב תן לי להמשיך..."


קונספירציה

"
בארמון המלך, דופלי אמר את מחשבותיו למלך לאידר: "מלכי, אני
מכבד את ההחלטה שלך, אבל אינני מסכים עם זה שאתה תשתף את מונטי
במחשבותיך..."
"אינני מסכים איתך, דופלי," אמר המלך, "מונטי אולי לא האדם הכי
ישר בגאראפ, ואולי הוא לא מחבב אותי, אבל בצבא מכבדים אותו
מאוד והוא אדם מאוד נבון." לאידר הוסיף.
באותו הזמן מונטי נפגש עם הגנרל של הצבא. הגנרל היה גבוה, רחב
כתפיים, חזק וחיוור. הגנרל היה אחד מצאצאיו המעטים של הלוחם
הגדול שנהרג בשריפה הגדולה. לגנרל היו כמה עיטורי מופת והוא
היה ידיד קרוב למונטי.
"דיברתי עם הקיסר הרומי," אמר מונטי, "הוא אמר שהוא יעזור לנו
לעשות הפיכה, כדי שאני אוכל להיות המלך של גאראפ," הוא הוסיף.
"אבל אנחנו צריכים לגרום לעם למרוד במלך, ומה הסיכוי שהעם יצא
נגדו, הוא הרי הוריד את המיסים שאביו העלה, הפסיק להילחם, הוא
מקשיב ליועציו ועושה כל מה שהעם מבקש," אמר הגנרל. "זה נכון,"
אמר מונטי, "אבל, כל הדברים האלה מראים עד כמה המלך חלש לעומת
אביו, והעם לא רוצה מישהו חלש שלא יודע מה לעשות. ואם העם יראה
שהמלך לא מסוגל אפילו לשלוט בצבא שלו, הם ישר ירצו להרוג אותו
ואת משפחתו היקרה." הוסיף מונטי. "אבל מה עם התינוק?" שאל
הגנרל "הרי ברגע שנהרוג את לאידר הילד שלו יומלך..." הוא
הוסיף. "נכון" אמר מונטי בברירות מלאה, "בגלל זה נצטרך להרוג
גם את הנסיך!"
"אבל, אבל," גמגם הגנרל, "הוא רק תינוק."
"אז מה," אמר מונטי בזלזול, "אתה אפילו לא מסוגל להרוג תינוק?"
הוא שאל באותה נימה. הגנרל הבין שאין לו ברירה והסכים, שברגע
שההפיכה תתקיים הוא זה שיצטרך להרוג את כל משפחת המלוכה.
למחרת בסנאט, שוב ניסה מונטי לשנות את צורת הממשל. "יש עוד
צורות ממשל, למשל המדינה של אריסטו, אני שמעתי שהיא יכולה
להיות די טובה." מונטי הציע את זה לראש הסנאט דופלי, אבל הוא
אמר:" ביום שאתה תהיה מלך תעשה איזו צורת ממשל שאתה רוצה, אבל
עכשיו אין לך מה לעשות חוץ מלשתוק." צעק עליו דופלי. ולכן
מונטי שתק."

"רגע, מה הייתה השיטה של אריסטו?" שאל הנער.
"טוב, אני מבינה שבאמת לא הקשבת לשיעורים," היא התחילה לספר
לו. "הבנת? אני יכולה להמשיך?"


הפגישה

"
לאחר הפגישה בסנאט, מונטי שוב נפגש עם הגנרל. "מתי אתה נפגש עם
הקיסר?" שאל הגנרל. "בעוד שבוע," ענה מונטי "מה אתה הולך לבקש
ממנו?" שאל הגנרל "נשק, לוחמים אתה יודע, הדברים הרגילים."
מונטי אמר "שיהיה לך בהצלחה," ושניהם נפרדו איש-איש לדרכו.

בימים אחרי זה מונטי נעלם מישיבות הסנאט, כי הוא הלך להיפגש עם
הקיסר הרומי.
כשסוף סוף הגיע יום הפגישה של מונטי עם הקיסר נייבורוס, מונטי
נכנס לארמון השתחווה ואמר: "אדוני הקיסר, מתי אדוני יהיה מוכן
לעזור לי להשתלט על מלוכת גאראפ?"
"תראה, סנאטור מונטי, הסיבה היחידה שאני בכלל שוקל את הבקשה
שלך זה כדי שלאידר לא ירצה לנקום את נקמת יוון." אמר הקיסר,
"אבל, מכיוון שאתה ביקשת את עזרתי אני מוכן לעזור לך בזה שאני
אתן לך נשק ואת הבטחתי לא להתערב בקרב שלך..." הוסיף הקיסר
מונטי הנהן בראשו ויצא מהארמון."

"ולאידר לא ידע דבר על קיום הפגישה הזאת?" שאל הנער. "לא, רוב
העם לא רצה יותר את לאידר בתור מלך שלהם. הם ראו אותו כאדם חלש
לעומת אביו." הנערה אמרה והמשיכה את הסיפור


המרד

"
בחודשים שאחרי הפגישה הדברים השתנו. מונטי, שהיה מגיע לכל
ישיבות הקבינט, לא הגיע יותר. הוא היה עסוק בלהסית את העם כנגד
המלך. העם אהב את לאידר עד שמונטי אמר את כל השקרים נגדו.
לאידר הרגיש את זה שהעם איבד בו אמון אבל לא ידע למה, לכן כינס
את הקבינט שלו. "מלכי, הם ממורמרים מאז ההפיכה ביוון, הם
חושבים שאתה חלש ופחדן בגלל זה שלא הצטרפת לקרב כדי לעזור
לחברינו היוונים." אמר אחד היועצים, וכל שאר הקבינט הסכים
איתו. "אני לא דואג," אמר המלך, "העם אוהב אותי בדיוק כמו שאהב
את אבי." הוסיף. "אבל מלכי, אני פוחד שהעם ינסה להדיח אותך..."
אמר יועץ אחר, והיה שקט בישיבה... "אני לא דואג. העם יודע מה
טוב בשבילו," אמר לאידר בביטחון רב.

אבל המלך לא ידע שבאותו הזמן מונטי עודד את העם למרוד בו:"המלך
נכשל!" הוא צעק. "אם לבת ברית שלנו, כמו יוון, שעזרה לנו כל כך
הרבה בפיתוח הפילוסופיה, התרבות, הספורט והאומנות שלנו הוא לא
עזר, איך נדע שלנו הוא יעזור?" הוא שאל וכולם ידעו את התשובה.
"ומה עכשיו עם הרפורמה החדשה: הוא מתחיל להתייעץ עם יועצים,
מה? הוא לא מספיק אחראי כדי לדעת מה הכי טוב למדינה שלנו?" הוא
שאל והקהל הסכים איתו. "לכן אני מציע להחליף את המלך עם דור
חדש," הקהל הריע ומונטי המשיך "חזק, והכי חשוב: שיודע מה לעשות
בממלכה שלו!!!" צעק מונטי. הקהל הריע ולקח את כלי הנשק שהיו
לו: מקלות, אבנים, מגרפות, קלשונים ולפידים ומנגד הגיע הצבא
והצטרף להמון בזמן שבארמון התקיימה הישיבה.

לאחר מספר שעות נפרצה הדלת של הטירה וקהל ההמונים הסתער על
הקבינט בזמן שהמלך רץ להסתתר מאחורי הכיסא שלו, אבל בחוסר
הצלחה.
באותו הזמן הגנרל עלה למעון של המלך ופרץ את חדר השינה
המלכותי. שם הוא ראה את אשתו של המלך.
"ידעתי שהיום הזה יגיע," אמרה המלכה." באתי להרוג אותך." אמר
הגנרל בזמן שהסתכל לעיניה הכחולות שלא הצליחו להסתיר את פחדה.
"עשה בי כרצונך אבל, אל תהרוג את הנס..." לפני שהמלכה הספיקה
לסיים את המשפט הגנרל, כבר הכניס את חרבו הארוכה לתוך ביטנה של
המלכה וזרק את הגופה לשריפה שהתחוללה בחוץ.
הגנרל המשיך את דרכו לתוך חדרו של התינוק, שם היה הנסיך והמטפל
שלו. "בבקשה אל תפגע בו," התחנן המטפל. אבל לגנרל לא היה איכפת
והוא חטף את התינוק מידיו. באותו הרגע, הגנרל שלף מכיסו את
הפגיון והצמיד אותו לגרונו של הצאצא האחרון של בית לאידר. אבל
אז, הסתכל לתוך עיניו של הנסיך, וראה את הגדלות ואת התמימות בו
זמנית וראה את חוסר האונים של הילד, ואז התינוק התפרץ בצחוק
המאפיין תינוק קטן. אותו הצחוק העלה חיוך על פניו הרציניים של
הגנרל. ואז הגנרל אמר: "קח את התינוק וברח. תברח למקום שלא
ימצאו אותכם. שם תסתתר ואל תחזור." ואז הגנרל נתן את התינוק
למטפל, ובעודו מועבר נפלה גלימתו של התינוק ונגלה כתם הלידה
המלכותי. "אסור לו לדעת מה זה אומר." אמר הגנרל, המטפל הסכים
וברח מהמקום."

"אני רוצה להבין, לא כל בית המלוכה נהרגה?" שאל הנער. "נכון,"
היא ענתה לו. "אז המלך הוא לא מונטי הוא לאידר התשיעי..." הוא
הוסיף. "אבל לאידר התשיעי עדיין תינוק," אמרה וביקשה לסיים את
הסיפור.



סיום המונרכיה של לאידר

"
הגנרל הלך למונטי ושיקר לו על מה שעשה: "רצחתי את המלכה, ואת
הנסיך - נגמרה שושלת לאידר!"
"נהדר," אמר מונטי "אנחנו הרגנו את כל היועצים והרגנו את כל
משפחותיהם," הוא הוסיף. "מה עכשיו?" שאל מונטי וכינס את
יועציו..."

"אבל מה קרה ללאידר התשיעי?" שאל הנער. "זה כבר סיפור אחר.
בוא, נאחר לשיעור שלנו," אמרה הנערה ושניהם יצאו מבית הקפה
לכיוון הכיתה.