לפעמים אתה רואה אדם, זורח, ואז אתה מסתכל שוב לראות מהיכן הוא
כולו נוצץ, היכן מתחילה הקרן ובאיזה צבע היא?
אתמול כשנסעתי לבדוק מה מצב החשבון בבנק, הבחנתי בו. עוד לפני
שחניתי קלטתי את כל העומדים בתור לכספומט ולעדכן, ומי קרוב
לתיבת השירות, ומי עומד על המשמר מפני האופנוען משמן זית, ומי
הולך על המדרכה. את כל השגרה שנראית כאילו לא מופרעת ע"י מחבל
מתאבד שבא לפוצץ יהודים. מן הרגל מגונה של פעם.
תוך כדי חניית הרכב חזרתי והבטתי בו בבחור הדתי הצעיר. הזקן
היה חדש על פניו והכיפה ישבה לה בטבעיות של "תמיד הייתי פה".
הוא קלט אותי והסב מייד את מבטו אל התור. הגיע תורו לכספומט.
עדיין לא ראיתי שום דבר זורח ממנו. אישה עם סלים יצאה מדלת
הבנק, הציצה למדרכה ומייד חזרה פנימה. לך תדע למה?
הלכתי לתיבת השירות ושלשלתי את המעטפה, עושה כאילו אני מסתכל
על שעות ריקון התיבה ומסתכל תוך כדי על התור לעדכן. הוא היה
פנוי. ניגשתי בצעד זריז לכיוונו.

הבחור הדתי, צעיר כ"כ, בא מולי. "איך לעזאזל הוא הגיע בגילו
לחזרה בתשובה" אני שואל את עצמי ופתאום קלטתי את הקרניים.
אווריריות, כהינומה המרחפת על פני הכלה בבואה בצעד שמח אל מתחת
לחופה. הן היו שם. עוד הספקתי להסתכל על פניו לפני שעבר אותי.
פנים מחורצות כמו עבד בשמש כמה שנים. "מי עובד בשמש כמה שנים
בגיל הזה?" שאלתי שוב את עצמי "הוא בטח למד עד לפני שנה, תיכון
או מדרשה, או אולי בכלל הוא אדם קשה שמגיל צעיר רגיל לחיים
קשים, שלא מאירים פנים." לא הספקתי לחשוב על יותר, הוא פשוט
הסתכל עלי, עוד צעד אנחנו חולפים זה על פני זה. צעדו היסס ואז
הרים עיניו שוב אלי ושאל "מה נשמע צדיק?" האוויר היה מלא בשמחת
חיים, חיוכו האיר את היום, היססתי לעצור אותו ולהתחיל לדבר כמו
שאני עושה לפעמים. החלטתי לתת לו מנוחה ממני, הזר שלא הכיר
מימיו, כי חשתי שהוא ממהר מאוד. "יתברך שמו, בורא עולם"
עניתי.

חלפנו כבר, "האם הוא הכיר בחורה והתאהב? האם זוהי התורה שהכיר
רק עתה זרחה מפניו?" ממש לא ידעתי. הבנתי שאשאר עם תהיות אילו.
איחלתי לו בלבי שהקרניים ישארו שם עוד זמן רב, מאירות את יומו
ויומם של הבאים איתו במגע. בפעם הבאה אני עוצר אותו חשבתי,
אמצא כבר משהו כמו תמיד, אמצא את הדרך לקרניים הקסומות הללו.