בין עצב לפחד, בגללה מגיעה שמחה מדומה
ברכה, אמא תני נשיקה לפני שאני יוצא לרחובות מלחמה
למה היא לא יודעת? במבט עיניים נזכר, רואה איך היא שוכחת
רואה אותה נואשת, אני לא יכול לגעת, בלהט, שניים חורק
לא כיף כשטיפש עשרה חוקי גורל עוקף, לשמיים שחורים צועק
זועק, מוציא כאב החוצה, היא לא מביטה ואין תרוץ, אז
תלמיד חרוץ של אמא ביום הוא צוחק,
בלילה כותב שירים על אהבה, מהסס ומוחק,
ואני כמו כולם מפחד מלבד, בלילה חשוך, מדמיין דמותה
צובט בלב, עוצם עניים, מגמם, שמיתנגש במבטה,
הילד לא אוכל, נגמר רצון לשרוד, לא מבדיל אמת ודימיון
גרמה לי, להסתובב בחדר לחוץ, שמגיע זמן לישון,
מזדהה, עם ילדים פחדנים רושמים שירים מקווים שאהבה תגיע
עזוב מקלדת, פתח דלת, בשביל קרבה צריך גם להזיע
אז תנו לי רק את הרגע הזה, לילמוד שפתייה בשקט,
כל ילד מאוהב יודע את נקודת השפל - הזמן ללכת,
הם אומרים צריך להתמודד, מהעיניין תרד,
הם לא יודעים, קשה להשכיח זיכרון של אהבה מלב בודד,
אז ברחובות אפורים של שמש ילדה אצלי תמצאי מיקלט,
ואל תדאגי לי, אני אסתדר, אני אמצא אותו במבט.