נזכר בתמונות שלהם, אלה שגרמו לך לרצות בזה.
הקולות המזוויעים שמהם פחדת כל-כך, חוזרים אליך... שוב.
מהדהדים בראשך.
צורח שזה יגמר!
אתה כלום, ועכשיו אתה גם מאמין בזה.
העולם הוא האבדון, מנסים לתקן אותו ללא מטרה!
לשם מה אנחנו כאן? למה ולמען מה אנחנו נלחמים?
בעולם שהחיים בו רק פוגעים בנו כשבחוץ, מעבר לנקודת היכולות
שלנו, דיננו נקבע כבר מזמן, המוות הוא הסוף שיעצור את כל
הזועה.
הלב בולם,
העיינים באפלה.
רק המחשבות נשארות עד לרגע האחרון, בו אתה מקשיב לעצמך מייחל
למוות שכבר יגיע, שישחרר אותך!
רק הבכי המזוייף הוא שנשאר ממך.
רק האפר נותר... וזכרון יחיד שלך... בוכה.