"פתאום אני קולט, שזה מה שאנחנו. כל מה שאנחנו. זה בהמות
מסריחות, מכונות פלוצים, נוטפות ריר וזיעה. אנחנו חיפושיות
זבל, אנחנו תולעים. אנחנו צורכים דברים יפים, אנחנו מעכלים
אותם, ואז אנחנו מפרישים אותם החוצה. זה כל מה שאנחנו, כל
התוצר שלנו, הפרשות. ג'יפה. שום דבר אנחנו לא יכולים להחזיק
בפנים, הכל יוצא חוצה, הכל הופך מוגלה. את הכל אנחנו מחרבנים.
אבל באותו זמן, אנחנו מלאכים. אנחנו מלאכים טהורים ויפים.
אנחנו מייצרים קסם, יש קסם בקצות האצבעות שלנו. אנחנו נוגעים
בזבל והופכים אותו לזהב. האהבה שלנו, האמנות שלנו, המוזיקה
שלנו. אנחנו לוקחים את העולם והופכים אותו לאהבה, לאמנות,
למוזיקה. אנחנו מתרגמים את השפה האוניברסלית הזאת, של סבל
ומוות, לשפה שלנו, היפה והמושלמת. שמתכתבת רק עם עצמה, שאף פעם
לא מתה. יש קסם בקצות האצבעות שלנו.
ואז, את מבינה, כשאני מבין את הדברים האלה, אני מבין גם עוד
משהו. שסקס, סקס זה האמצע. סקס זה המקום בו החייתיות הופכת
לנשגבת. שהבהמיות, הפיזיות, הופכת לאמנות, למוזיקה. אנחנו
יוצרים שירה עם הגוף שלנו. אנחנו מפרישים אהבה.
סקס, סקס זה... המלאכים, הם שוחים כמו דולפינים. הם עפים, הם
חצי עפים וחצי שוחים. בתוך נהר, נהר של ההפרשות של עצמם. זה מה
שזה. סקס, זה המלאכים ששוחים בהפרשות של עצמם.
תראי אותנו, כל כך יפים."