היא בוכה עכשיו, מתייפחת. ילדה-אישה קטנה, מקופלת. היא עומדת
מול הראי הגדול והממורק שלה בחדר האמבטיה, מוקפת שיש וורוד ורק
הכתפיים זזות, עולות מעלה-מטה במעין בכי חרישי. היום אחרי
הצוהריים לילדה שברו את הלב ולאישה פגעו בגאווה. היא מרגישה
מושפלת, מטומטמת, חבולה...
למה זה צריך היה לקרות? למה היא תמיד נושאת את לפיד האמונה
באנשים? ניסיון החיים הדפוק שלה היה אמור ללמד אותה כבר דבר או
שניים: אל תסמכי על איש ואל תאהבי איש יותר ממה שאת אוהבת את
עצמך! אבל היא לא מסוגלת לחיות לפי העקרונות שהיא מציבה לעצמה,
היא נכשלה שוב, היא לא הצליחה לנשוך ראשונה, היא לא עמדה על
המשמר... ועכשיו היא בוכה, ילדה-אישה, והיא מנגבת את הדמעות
ברישול ילדותי, עם השרוול, ומנסה לחייך דרך מסך הדמעות שיורד
עליה. האירוניה היא שעיניים אדומות דווקא מחמיאות לה- הגוון
הוורוד מתמזג יופי עם הכחול-אפור שלה, השפתיים שלה מתנפחות
והיא משרבבת אותם באופן אינטואטיבי כאשר היא מושכת באף.
היא בולעת עכשיו עוד כמות מסחרית של סמארק ומנסה לחבר דבר או
שניים בראש...
למה שהוא ייעשה דבר כזה? למה שהוא יילך ובאופן שיטתי ייהרוס לה
את החיים החדשים שהיא מנסה לבנות לעצמה? למה הוא מחבל לה בכל
קשר אפשרי? למה הוא אובססיבי? למה הוא שונא אותה? מניין יצר
הנקמנות המטורף הזה?
היא הרי תמיד אהבה. את כולם. באותה מידה. גם אותו. לפעמים.
בתור אישה היא ידעה גברים רבים, בתור ילדה היא ידעה אהבה
אחת... וזה לא היה הוא.
היא יושבת עכשיו על הרצפה, על גופה רק כותונת מבד. היא לא
חושבת יותר. היא נודדת... למקום שבו היה טוב יותר. הפעם
הראשונה שבה היא עשתה אהבה. סקס יש בכל מקום- אהבה יישבה לה
מתחת לאף, חיכתה בסבלנות. היא לא קנאה ולא תבעה בעלות, היא
עטפה אותה לגמרי במעין חום מפנק, בתחושת בטחון ייחודית, רוך
אינסופי...
היה רגע מסוים שהוא היה מעליה, היא שמעה אותו, הרימה את הראש
והוא הסיט קווצת שיער מפניה. התנועה הייתה טבעית לגמרי, כמתוך
הרגל, והיא הרגישה בטוחה. היא הרגישה בבית.
הם לא מדברים עכשיו. מדהים כמה מהר הם התרגלו לראות אחד את
השני על בסיס יומיומי ולא לומר מילה... אבל לפעמים העיניים שלו
מדברות אליה, הן מרגיעות אותה, מוודאות שהכל בסדר. היא חושבת
על שניהם.. אחד מהם הוא היצר הרע, הנמסיס שלה, עקב אכילס...
והשני הוא גאולה, הוא שלמות, והוא שלווה. שניהם חיים בתוכה
עכשיו והיא עדיין מושכת באף. דפיקה בדלת, היא מנגבת את פניה
ושומעת אותו דואג. האיש שלו היא בחרה להינשא. סטודנט שנה
רביעית לוטרינריה; הם נפגשו על הטיילת, החליפו מ"ס, הזדיינו
בדייט הרביעי... הכל תיקני. ועכשיו היא נשואה לו. ילדה-אישה.
רק שלא ייגלה  שהיא אהבה פעם, שהיא זנתה פעם, שהיא נמכרה במחיר
"שניים פלוס אחד" לשני חברים הכי טובים, לאחים...
-" אני במחזור, כוסאמק!.."