רציתי להגיד תודה,

זה בער בתוכי פנימה, בער לנשמה,
קיבלתי והפנמתי מעין תובנה או אפילו שניים,
שהגוף הוא מתנה לנשמה, ושהחיים הם מתנה מהשמיים,

להחזיק חזק חזק את אשר נתנו לי, להחזיק בשני ידיים,
להבין שזו סגולה...
סגולה שזכיתי לפקוח שתי עיניים,
סגולה היא היכולת להאזין לקולות היקום,
והיכולת להחיות את מה שהיה פעם כלום...

סגולה היא היכולת להסתכל על הצד השני,
ייחודי הוא המאמץ לכוונות טובות
שלא מצביעות רק על "אני ואני"...

תודה על עוד תובנה,
המכוונת אותי אל טירת ההבנה...
המראה לי עד כמה אני שווה,
המראה לי עד כמה אני אהובה...

חסרים עוד כמה חלקים לתמונה,
ובכל יום מזדמן לי למצוא חלק או אולי חצי חדש,
ובאחד מהימים כשאמצא את כולם
תתחזק בתוכי האמונה,
ששום חומה לא תעמוד מולי יותר,
ושאוכל לעבור דרכה...

לא, לא אבקש שכל חיי אתהלך בגן של שושנים...
אני מקבלת באהבה את דינאמיקת החיים ואת השינויים...

אבקש רק ממך אלוהים,
שתעזור לי להיות סובלנית,
ולהמשיך לחפש ולמצוא את מה שגורם לחיוך מבפנים,

והכי הכי...
לתת מעצמי... לתת... לתת... לאחרים...
לאלה שפספסו את הרכבת הנוסעת למקום התובנות,
למגוון האפשרויות,
שם כל מה שצריכים הוא רק לרצות,
שם מותר גם לא לדעת מה רוצים,
להקשיב ולנסות...
ואת מה שקול הלב אומר לעשות!
להבין שאם טעינו זה לא סוף העולם,
להבין שכל טעות רק חיזקה אותנו,
כי ידע זה כוח,
המעיר את אשר נירדם...

ויש כאלה שלא הזדמן להם לדעת כלל על קיומה של אותה רכבת...
אבל זה לא באשמתם...
אלא מפני שמעולם לא ראו אחרת...

אז תודה אלוהים,שנתת לי כזה רצף של חיים...
המוביל אותי אל הדברים החשובים
שצריך להפנים...