התחלנו לדבר כרגיל כמו בכל יום. ביקשת ממני עזרה ואני עזרתי
ואז פלטתי שאת מדברת איתי רק שאת צריכה עזרה.
למה אמרתי את זה? הרי  אני יודע שזה לא נכון. גרמתי לך להרגיש
רע.
לראות צד שבי שאת לא מכירה, להבין שאת לא מכירה אותי מספיק טוב
והכי גרוע -פגעתי בך.
אני לא כזה! אני לא מה שאת חושבת עלי עכשיו אני מישהו שונה
לגמרי את יודעת את זה, אבל לכל בן אדם יש יציאות וכל אחד יכול
לעשות טעויות. אז למה עכשיו? מה עשיתי כל כך גרוע? אז אמרתי
שטות.
זה אומר שמגיע לי יחס כזה?!
גרמתי לי להרגיש חרא אם עצמי, כאילו שעשיתי משהו לא בסדר,
כאילו שפגעתי בך בכוונה שתסבלי. לא יודע למה אני מרגיש ככה הרי
לא עשיתי את זה בכוונה ואת יודעת שאני אוהב אותך יותר מדי
בשביל לעשות את זה. אז למה אני מרגיש ככה?
אולי בגלל שנפגעתי ממני גרמת לי להרגיש רע? אולי שגרמת לי
לפגוע בעצמי ועכשיו אני כועס שאת לא מדברת איתי?
עכשיו אני עצוב ולא בגלל שאת פגועה ולא בגלל שפגעתי בך, כנראה
זה רק בגלל שאת רחוקה.
זוכרת רק שנפגשנו? דיברנו כל הזמן, כל כך היה כיף לא יכולתי
לראות את החיים שלי בלעדייך. לא זזתי ממך מטר כל הזמן רוצה
להיות רק איתך. דבירנו שעות ולילות שלמים והינו ממש מחוברים כל
הזמן רצינו להפגש, לראות אחד את השני סוף סוף. ואז הגדנ"ע
יצאתי רק כדי לפגוש אותך לא תארתי לעצמי שזה יתגשם. כל כך
שמחתי באותו רגע שראיתי אותך כל כך רציתי לחבק ולנשק אותך ולא
לעזוב לעולם, לדעת שזאת את באמת עומדת לידי ומנשקת אותי לדעת
שנגעתי בדבר הכי מושלם בעולם. הגיע הזמן שלך ללכת ואז כתבת
"Tinkerbell" על העמוד. סיטואציה שלא תצא מזכרוני לעולם אנחנו
עומדים שם ואני רק חושב על הפרידה הקריבה, שלא תגיע כמה עוד
אפשר לדחות, לעצור שהיא לא תבוא מה אני יעשה בלעדיך? חשבתי איך
נפרד ומה יהיה רציתי לנשק אותך רק לא ידעתי איך תגיבי ופחדתי
אז עזבתי את הרעיון.
הלכת... לא ידעתי איפה לקבור את עצמי מרוב שמחה החיוך שלי היה
מאוזן לאוזן הייתי מאושר כל כך שלא הבנתי שכבר הלכת. ואז אחרי
שעה או שעתיים נפל האסימון ושקעתי בבאסה ועצב עמוקים שאותך לא
אראה עוד. התחלתי להריץ זכרונות שלנו יחד כאילו שזה היה לפני
שנים למרות שזה היה במרחק של כמה שעות בעבר אבל הייתי חייב
להמשיך לחשוב, חייב... כאילו לא יכול להפסיק, היה קשה לא לחשוב
עליך ועוד בין כל האנשים מסביבי לא הפסקתי לדבר עליך וכמה שאת
מושלמת וכמה שאני אוהב אותך וכמה המרחק שלנו מפריע. הזמן עבר
ואין לו זכר אפילו זכרון אחד אין לנו יחד. דברים שאני זוכר את
כבר שכחת ודברים שלא ידעתי שקרו את לא סיפרת אז הכל נשמר בסוד
וכך גם היחסים שלנו נהיו רחוקים עם הזמן.
עברו רק 4 חודשים מאז נראה לי כמו נצח. אני חושב כל יום עליך
מקווה לראות אותי בזרועותייך רק חבל שזה רק בדמיון. מנסה לחזור
אחורה בזמן לחשוב מה  קורה אם הייתי מנשק אותך?  מה היה קורה
לנו עכשיו? היינו ביחסים כמו קודם או שלא היית רוצה לשמוע ממני
בכלל?
נשארתי בדד, השיחות שלנו הלכו וקטנו והפכו לשיחות סתמיות קצרות
בלי תוכן בכלל וכל פעם שהעלתי את הנושא הקירבה והמרחק שנוצר
בינינו לא קרה כלום וזה לא עזר חשבתי שנצליח להוציא משהו מיוחד
מהיחסים האלה, חשבתי שזה יצליח לנו. לא ידעתי שיבוא יום אחד
סתמי ואת תפגעי כל כך ממשהו שסתם זרקתי לאויר בלי שום כוונה,
בלי שום תוכן או הסבר פשוט נפגעת והשארת אותי בסימן שלאה.
לא ידעתי איך להגיב, לא ידעתי מה לעשות או לומר פשוט ביקשתי
סליחה וברחתי בצער. מאוד כאב לי הלב וגם עכשיו זה בטוח.
כנראה המרחק עושה את שלו, הדברים התגלגלו לפי מה שהוא ציפה ,
לפי מה שהוא רצה ואמר. חבל שלא יכולנו לשנות את זה מרות שמאוד
רצינו אך המזל היה לרעתנו. הרבה אנשים אמרו יהיה בסדר והכל עוד
יסתדר וגם אני הייתי אופטימי עד שהתחלתי לכתוב את הקטע הזה.
התחלתי לחשוב עליך ועל היחסים שלנו ולמה זה קורה לנו ולמה
עכשיו והרבה למה והרבה שאלות רק ללא תשובות.
אני מרגיש שזה לא היה אמור להצליח מהתחלה שהכל קרה במקרה,
בטעות כזו נפלת עלי מהשמיים, לא ידעתי מאיפה זה בא לי רק ידעתי
שמלאך כזה צריך לשמור. המחשבה עליך גרמה לי להבין שאני לא מכיר
אותך בכלל, ראיתי אותך רק פעמיים בחיים ולדבר דרך המחשב או
בטלפון לא מספיק בשביל להכיר בן אדם  ולהתחבר אליו.. אמרת לי
את זה כמה פעמים.
אז תסבירי לי דבר אחד פשוט  למה אני אוהב אותך כל כך?!
אל תחשבי שזה לא נכון, זה פשוט יוצא לי בטבעיות .
אני אוהב אותך עכשיו זה בטוח, אין דבר שאני יותר אוהב בעולם
אבל אני כנראה חולם. חלום מתוק כזה לא מגיע לאף אחד ורק לי הוא
בא.
אני מודה יום יום שחלום כזה הגיע דווקא אלי וחושב למה דווקא
אלי, כנראה אני מיוחד או משהו אחרת זה לא היה יכול לקרות או
שסתם אלוהים טעה בבן אדם דבר שגם יכול לקרות.
בכל מקרה אני יודע שהרווחתי מכל שניה בחלום והוא הפך למציאות
רק המציאות כואבת. איך הזמנים ההם נגמרו?  זה היה רק לפני 4
חודשים איך זה יכול להעלם בתקופה כזו קצרה. איך? האהבה נגמרה,
היחד הפך ללחוד, האחד הפך לשניים. הקשר נגמר איתו גם התקווה ,
התקווה שאולי יבואו ימים טובים יותר שאולי משהו ישתנה.
כנראה שגם זה צריך לקרות אחרת איזה סיבה אחרת אפשר לתת?
כל כך הרבה דברים למדתי על עצמי מהתקופה ההיא, כל כך הרבה
דברים טובים שלא ידעתי שיש לי אותם בכלל.
גרמת לי להרגיש כל כך כטוב שאני לא רוצה לעזוב.
אבל נראה לי שהתקופה שלנו הסתיימה. לא יודע איך לשקם אותה ומה
יקרה בעתיד.
יום יבוא ושנינו נסתכל על העבר אולי יחד אולי לחוד את זה רק
אלוהים יודע, ונבין שהטעות הכי גדולה שלנו היתה המשפט הדבילי
שאמרתי לך, סיטואציה כזו יכולה לקרות, הרי הכל יכול לקרות
מעכשיו רק לא נראה לי שבגל דבר כזה צריך להפסיק לדבר הרי גם את
זה אין לנו כבר.
מה את רוצה לקחת לי גם את השלום שני מקבל ממך מדי פעם ומחכה לו
כל השבוע? לא רוצה! זה כואב מדי.
כנראה אלוהים קבע שזה צריך להסתיים בפחות משנה. יותר מדי זמן
ביחד כנראה מפריע לו , כנראה לא יעזור לנו להיות יחד, ולא יעשה
טוב.
תראי מה שאותה פליטת פה קטנה יכולה לעשות. תראי מה היא יכולה
להוציא מבן אדם שסתם לא התכוון, לא רצה לפגוע, סתם אמר .
אולי זה הסוף שלנו, אולי זה לא , ותמיד בכל סוף יש התחלה חדשה
.
יכול להיות שמכאן נצא ונבין שיחד זה יותר טוב לנו ולחדו לא
יקדם אותנו לשום מקום. אם זה הסוף אני רוצה שתדעי תמיד אני
אוהב אותך ותמיד תהיי בליבי ושאני מבטח לך דבר אחד, יבוא יום
שאני אזכר בקטע שכתבתי לך ואני אבוא לחפש אותך, לא מעניין אותי
מה ידרש בשביל זה אני פשוט לא יכול לעזוב, לא יכול לחיות
בלעדייך. כל כך  קשה לחשוב על זה כרגע עצוב או שמח או כואב עם
עצב כי אני לא יודע לאן הדברים יתגלגלו אבל אני אופטימי כמו
תמיד חושב שיהיה טוב והכל לטובה.
ככל שהזמן יחלוף הכאב ירד ואיתו הזיכרון ואז לא תזכרי אותי
ואני לא אותך אך לי ישאר הדפים האלה שאני כותב לך עליהם כדי
לדעת מה קרה או מה יכול היה לקרות אם רצינו...