השמש עולה ואני מתעורר.
מדמיין את הלילה שעבר כמו מפגר.
השעון על השעה שמונה מורה.
ואני מרגיש יצירתי ופורה.
בשמחה מסתכל על המטה,
אבל רואה שהיא איננה.

רץ מהר החוצה.
מחפש ברחובות אחריה.
צועק בקולי קולות -
כמו ילד עם בעיות.

עייף אחרי יום ארוך של חיפושים לביתי חוזר.
מותש ונואש הכאב לא עובר.
אחרי לילה כל כך נפלא -
מה פתאום עזבה?

ליד הבניין מכונית משטרה.
חודר פנימה כמו סופה.
שואל: מה קרה?
"מישהו מדירה 6 נעלם.
בעצם, אתה גר שם..."
חושב על הגרוע מכל.
מפחד שאיחרתי וטעיתי בכל.

נכנס בסערה לדירה.
זוכה להפתעה גמורה.
חברתי יושבת על הספה.
רועדת כולה.
מספרת לשוטר את גרסתה.
ופתאום סיבוב, מבחינה בי ומחייכת בהקלה.
משחררת את השוטר, פורצת בבכי נורא.
חיבוק ונשיקה.
היא נרגעה.

"איפה היית?" היא שאלה.
"כל היום חיפשתי, דאגתי נורא".
אחרייך חיפשתי גם אני.
התעוררתי, לא היית לצידי.

"טיפשון..." אז היא אמרה.
"התקלחתי - לא חשבתי שצריכה להודיע לך.
מה זה פה? אתה חוקר שב"כ ואני עצורה?"
גם בזה אפשר לשחק... אם את רוצה...