סיגריה ראשונה של בוקר,
אלכוהול קוטלים באלכוהול,
מטושטשת, הנפש מאבדת זמן צורה ופשר,
והגוף זוכר,
החיים מותירים בך כתמי
גיל ועלבון,
פעם, פעם עולמות שלמים ריקדו לך
שם בפנים,
והיום, היום אינו כתמול...
רק שדים חוזרים שוב בהידוס מחול,
ומוזיקה רפטטיבית,
מתנגנת לה ברחם,
תופים גדולים הולמים, בדמיונך,
בשעותיך היפות ביותר, מסוחררת,
רוקדת,
מתמרדת בחוצפה נגד כוח הכבידה,
כל עוד יכולה ויכולה ויכולה ויכולה.

רוצה, רוצה רצון, מעט רצון,
חיים שלמים דהויים בהצהבת עיתון:
כותרות דם לזעזע,
קופסות שחורות סדוקות,
מי יבינך, מה משתמע,
כמה שפתיך יפות והדוקות.

לים אינך הולכת,
במערומי קשיים רבים אוספת, אט-אט, מרכיביך הנושרים,
חשה מן צרימה,
בקלות מתעייפת, מוותרת,
על קשר
עם האדמה.

רתוקה למיטתך
אך ניצולה אף על פי ש
והוזה קודחת
עד לעומקם של הדברים.

מוזיקה רפטטיבית
שוב בועטת בך ברחם,
קורסת למן היסוד, מתמוטטת בעוצמה,
לא רוקמת חלומות תעתועים להיות בריאה, שלימה
או לא שלימה, אולי
רק לנוע פנימה, מנסה,
באיזו הסכמה.

ובפנים בועט הילד,
לא יבוא עכשיו,
לעולם לא ייוולד,
הודף הילד,
ושורד.

בפנים צורח ילד ובגסיסתו הוא מתמרד.