מהרחם יצא לאוויר העולם.
ראה מסביב אנשים, את כולם.
הקור העז השורר סביבו,
הוא הגורם לבכיו.

ואז ליטוף ונשיקה, הוא נרגע.
מחזיקה אותו אישה נחמדה.
ריחה המתוק מעורר כמיהה.
והרופא שנותן מכה - סלידה.

גדל הילד ועולה כיתה.
בהצטיינות יתירה גומר גן-חובה.
תקתוקי המצלמה אותו מלווים -
ביציאה הראשונה לביה"ס עם חברים.
אומר לאימא - אל תדאגי.
אהיה בסדר... חסין אני...

ושנה ועוד שנה עברה.
הוא חי על רמה.
והילד גדל, מאושר,
לפעמים אף רוקד ושר.
ומקנאים בו חבריו,
אבל מחבבים אותו ואת מעלליו.

וכבר עברו 18 שנה.
והילד פתאום נפרד מאמא.
והלב דופק בצאתו לצבא.
אמא אל תדאגי... אני בחברה...

ופתאום מלחמה.
והאם נחרדת, מודאגת כולה.
לבקשותיה לא נענה.
בנה לקרבי הלך.
התעקש להיות גיבור, המלאך.
בעזה משרת גם כשלא בתפקיד -
רוצה להרגיש משפיע תמיד.
מתנדב כדי להגן על עם ישראל.
שבתמורה לא מנסה אפילו קצת להקל.

וכשדפקו על דלתה,
כבר מותשת הייתה -
כל היום בכתה.
ידעתי, היא ציינה.
באוזני המנחמים הרבים שפקדוה.
להלוויה לא הלכה.
מיאנה להכיר בעובדה.
בנה הבכור לעולמו הלך -
יהי זכרו מבורך.