גם אם יציעו לי את הדבר היפה בעולם -
אסרב בנימוס גם לדבר מושלם.
לידי שוכן לו עולם ומלואו -
פרח מגן-עדן, עוד לא היה כמותו.

אהובתי את הטובה בעולם.
כל-כך נפלאה, מאירה את העולם.
השמש חיוורת לעומתך...
לתמיד אנצור את חיוכך...
נפשי קשורה בנפשך...
ואין כבר למה ואיך...

האהבה שלי תחזיק לעד!
לעולם לא אשאיר אותך בצד.
אל תאמרי - חלומות נעורים -
אין בי אשליות לחיי נצחים...
אך אותך אנסה לשמור...
א-ו-ת-ך  א-ו-ה-ב, את לי  א-ו-ר!

פזמון:
מגן עדן ירד לעולמנו הקט,
דבר מה נפלא דבר מיוחד.
מאז אותו היום בראשית הבריאה -
ביום הראשון, בהתחלה...
היא הפיצה בעולם אור נוגה...
שמאז הבריאה כל יום עולה...

פגשתי אותך לפני זמן רב.
הייתי מבולבל, לא נאהב.
סתם כך פתאום זעזעת את עולמי,
אקווה שתמיד תישארי לצידי.

אותו יום היה שחור כל-כך,
יום הפרידה השני חלף.
ופתאום עולמי באור התמלא...
השמש מבעד לעננים זרחה...
לנגד עיני מחזה מופלא,
באמצע הרחוב ראיתי אותה.

ליבי הפסיק לפעום,
לא הצלחתי לזוז נאלמתי דום.
התקרבה אלי הדמות.
ליטפה, שאלה שאלה.
מה שמך? היא לחשה.
בקושי גמגמתי את התשובה -
אף שכבר ממש לא הייתה חשובה...

פזמון:
מגן עדן ירד לעולמנו הקט,
דבר מה נפלא דבר מיוחד.
מאז אותו היום בראשית הבריאה -
ביום הראשון, בהתחלה...
היא הפיצה בעולם אור נוגה...
שמאז הבריאה כל יום עולה...

הציעה לי אז אהובתי את עזרתה.
כמעט שנה נהניתי איתה.
אך, אין טעם בתקוות שווא!
על זה אספר לכם עכשיו...
אהבתי אליה הייתה ללא גבולות.
ולכן יום אחד נכוויתי קשות.
אבל אין מה לעשות -
באהבה הכל יכול לקרות...

יום אחד פשוט נעלמה.
התעופפה, בלעה אותה האדמה.
אתה כבר בסדר... השאירה מכתב...
על זה תתגבר בטוח עכשיו.
מאד אוהבת אותך -
אבל, קצת נמאס ממך.

מאז כמו כלב ברחובות מחפש.
בכל פינה שואל ודורש.
תר אחריה בכל העולם.
נמאס לי כבר להיות כמו כולם.
מקווה שיבוא יום ואותך אמצא.
תוכלי אז לומר אם אותי רוצה.
אך לפחות שניסיתי אדע.
עלייך "מת" נערה...!

פזמון:
מגן עדן ירד לעולמנו הקט,
דבר מה נפלא דבר מיוחד.
מאז אותו היום בראשית הבריאה -
ביום הראשון, בהתחלה...
היא הפיצה בעולם אור נוגה...
שמאז הבריאה כל יום עולה...

לאחר הרבה שנים.
כבר תמו כל החיפושים.
הייאוש עלה והציף.
רציתי רק למות,
אחזה בי רוח שטות.
ופתאום נגלה והציץ -
זיק תקווה ניצת בעיני,
טעם מתוק על דל שפתי.

איזה גורל נורא!
בי מתעמר על שום מה?
רוח סתמית נשבה,
ולא היא בידי אחזה.
מותש נשכב על הרצפה.
מחזיק פתקה לבנה.
בה כתוב דברי חכמה,
על אהובתי המדהימה.

אולי למעלה ניפגש.
ואז לא נשחק שש-בש.
גם לא נדבר חינם -
לא אבזבז זמן סתם.
אנצל את הזמן עד סופו.
אנסה למצות את כולו.
נצח לעומת אהבה זה לא הרבה -
אבל קודם שבך אזכה.

פזמון:
מגן עדן ירד לעולמנו הקט,
דבר מה נפלא דבר מיוחד.
מאז אותו היום בראשית הבריאה -
ביום הראשון, בהתחלה...
היא הפיצה בעולם אור נוגה...
שמאז הבריאה כל יום עולה...