אנחנו המצאה, בובה על חוט
פרי הטכנולוגיה של אדם מוזר אחד.
כשמושך הוא בחוטנו
נבערים ביכולתנו,
מנסים לפעול לבד ולהקים עולם חדש.

רק רצינו לעצמנו
חופש רב למעשינו
וקיבלנו רק יקום, עתיד וחוט.

"תעזרו לחוט להיקרע,
אז נהיה מלכי כל העולם
וניצור לבד בובות על חוט,
שישחקו חיים."

אנו, גאוני הקשר,
מפצחי הצופן,
אלופי האור.
אנו, מחייכים בלי פשר,
כדי שלא נבכה,
כי זה קצת עצוב.

אנחנו אסירים, נכים של התרבות
עיוורים של דת
שכוחי-שגרה.
כשמושכת היא אותנו
ממהרים אנו איתה
כמו בובות,
בובות ששכחו שהן על חוט.

הבובות למדו כבר לעשות שיבוט,
למנוע טעויות
ולהרוג תינוק שלא רצוי.
הן למדו לצחוק,
להקריב בעלי חיים
על מנת לבדוק האם שמפו מסויים מתאים.

שם, היכן שאלופי הקשר,
גאוני הצופן,
מפצחי האור.
שם, כבר נעלם החוט ונעלם הקשר,
מנסים לחיות מספר שנים מתוך 4.5 ביליון.

אם תרצו לחיות
ולהקים מאפס,
לבנות אותו - מתוך סריג חדש,
רק הוקירו שוב את בובות הנפש,
וזיכרו לנצח
את בובות החוט.