עצמת עיניים והלכת, לאן?
למקום שנותן לך לטבוע בזמן.
למקום שמצחיק אותך ואז גם מכאיב.
תדבר, תדבר ואחר כך תקשיב.
והיא לא עזבה אותך,
חיכתה בפינה,
ובזריקת מבטים של נוסטלגיה ניגנה
על לבך.

חיפשת מקום שלא דורש נזירים,
רצית לבדוק ולהשוות מחירים.
דרשת עכשיו, ואת זה, ומהר.
חשבת שאם לא תיקח היא אולי תיגמר,
אז חטפת ממה שנשאר.
והיא, שעמדה וחיכתה בפינה,
שלחה חיוך אירוני כי הייתה מוכנה
לאבד אותך.

אז אמרת "פרחים הם כמו אנשים
ואם הם נובלים, מוצאים חדשים".
קטפת בגנך פרחים עדינים
וטענת שיצרת זרים מוגנים.
לא תכננת עתיד,
חיכית לאות,
האמנת שלגורל יש עוד מה להראות
כשתיתן לו.

עצום עיניים ותקשיב לצלילים,
יש רגעים שלעולם לא חוזרים.
אז תחשוב על הלקח,
תשנן אותו טוב,
תלמד להחזיק אותה קרוב-קרוב.

מלטף, וצוחק מולה כמו משוגע,
מקווה שהיפה מהפינה לא תדע
איך חוזים שחתמתם באש וברקים,
מול שפתיים אדומות פתאום נמחקים.
התאווה חיבקה אותך,
משכה אל הצד,
לחשה לך לומר לה שזה מיוחד,
ונישקת אותה.

חשבת שמצאת אהבת אמת,
כשמשהו כבה בך, נפל ומת.
ראית עשן וחושך ואור,
התעוררת לתוך מציאות באפור.
אהבה של לילה
סיפקה אותך לזמן קצר,
אבל לא הצלחת להיות מאושר
כמו שהיית איתה.

עצום עיניים ותקשיב לצלילים,
יש רגעים שלעולם לא חוזרים.
אז תחשוב על הלקח,
תשנן אותו טוב,
תלמד להחזיק אותה קרוב-קרוב.