נטע עמר / ושוב דקירת פרידה |
את הטוב את האור
במציאות שרודפת אותי
ולא רוצה לעזוב עד יום מותי
ושוב שאלה מחפשת תשובה
רוצה לראות בדמיון מציאות
ושוב פרידה מחפשת תקווה
מנסה לחזור לשפיות
ושוב דקירת פרידה
פוצעת אותי האוהבת
ושוב אני הכואבת
יושבת על החוף
מביטה לשמיים ושואלת
למה דווקא עכשיו?
בין ייאוש לתקווה בין חיוך לדמעה
אני שוב חוזרת
אל אותו הסרט אל אותה האשליה
אל אותה האכזבה
אז עכשיו מילים מנסות לגעת
להחזיר אותך במחשבה אחורה
לנסות שוב לאהוב
להרוג את ההלם עד שתעזוב
ושוב דקירת פרידה
פוצעת אותי האוהבת
ושוב אני הכואבת
יושבת על החוף
מביטה לשמיים ושואלת
למה דווקא עכשיו?
ושוב דקירת פרידה
פוצעת אותי האוהבת
ושוב אני הכואבת
יושבת על החוף
מביטה לשמיים ושואלת
למה דווקא עכשיו?
נכתב לאחר עזיבת מישהו אהוב ששימש הרבה יותר ממה שהיה אמור
לשמש. בהשראת גלעד שגב-'מותק שלי'.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|