בצחוק הכי מלא בסגול, אתה תביט בי. תתגנב לתוך המיטה שלי,
תחזיק אותי יותר חזק ממה שאני מסוגלת להרגיש, והכול יהיה חסר
תחושה.
נרד למטה ואתה תסנן אליי "בואי נעלה..." לאט תיקח אותי איתך,
ותרחיק אותי מכל מה שאני חושבת שהוא שפוי, ואני אכנס לתוך
המרוץ שלי, בכל נשימה, כל אנחה, אני אנסה להמציא את עצמי מחדש,
להוכיח לך בדיוק כמה אני טובה.
באמצע דרך, אחרי שניסיתי להתחבא מפני הפנס שמראה את כל האנושי
שבך, נצמד לבניין של לבנים צהובות, והגב שלי יידבק אליו, מלא
בזיעה קרה, אתה תנסה לחמם אותי בלי לגעת. רק בדיבורים,
בנשימות, ואני אצעק לך שאולי רק תחבק.
היד שלי שתכנס לכיס שלך, תמעך ותקמט את כל הסיגריות, חזקה,
מפוחדת, היד שלי תנסה להרוס כל מה שהיא תיגע בו.
עם העיניים השחורות והמכווצות שלך, אתה תנסה לגרום לי להפסיק,
אבל אני יודעת לאן אני הולכת.
רק אם אתה תבין עד כמה שאני מלאה בלחץ, בטעם משומש, רק עד
שתבין כל-כך הרבה דברים שאתה לא יודע עליי, רק אז אתה תסתובב,
ותרוץ הכי מהר שאתה יכול, ותעשה את הכול בלי אפילו נשיפה אחת
של חרטה.
אני אפתח לך את העבר שלי מולך, אפתח אותו בנשיקות, בידיים
שיגרדו ממך כל רצון להמשיך הלאה.
אני רק רוצה להבין למה הריקנות שבתוכי ממלאת אותי כל-כך, למה
אני רוצה אותה צמודה חזק לריאות, ואני נסחפת אל הנאיביות
שבלהיות אני, הנאיביות שבלהבין עד כמה אני לא מבינה.
נכון, אני באמת עצורה.
אני מתכוונת לשתק אותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.