הרגשת האשליה שאפפה אותו גרמה לו לאבד את תחושת הזמן.
בעודו יושב בוהה בצג המחשב ממתין בצפייה דרוכה לטלפון ממנה.
השעות חלפו ומתו, מחוגי השעון סבבו לאיטם אך קולה המתוק והרחוק
לא נשמע .
בדמיונו הוא יכול היה לראותה צוחקת, מחייכת אליו ועיניה
הגדולות והכחולות הבריקו ונצצו בזוהר מקסים ביופיו.
"מדוע?" הוא שאל עצמו, "מה עשיתי לא נכון?"
תחושת האכזבה והכעס החליפו את מקומן בתחושות אופטימיות, הרי
אומרים שאופטימיים חיים יותר. הצבע החל חוזר באיטיות מרגיזה
ללחיו העגולות והרגשת ההחמצה שדבקה בו וסירבה לעזוב, נעלמה
כאילו לא הייתה.
אמר לעצמו, "הלכה זו תבוא אחרת".
הרי מלכתחילה לא היה ברור לו מה הוא מחפש איתה, זיון? רומן?
ידידות?
משלא מצא מענה לשאלותיו החליט לוותר על הבחורה, הוא כיבה את
המחשב, ניכנס למיטה
שירבט דבר מה על פיסת נייר משובץ בתוך המחברת הירוקה וכיבה את
האור.
הוא קיווה כל-כך להטביע את יגונו בשינה, שהרי מה נותר לו לבחור
אלמלא מיטתו הנאמנה?