רק לא להיות חלק מהקהל,
כשתמיד בסביבה אנשים משתנים וחוקים נהפכים למציאות,
וכשכלב ששומר מסתכל עלייך בעיניים מבינות אתה מבין את הטעות.

הייתי נותן יותר בשביל לקבל קצת פחות,
רק להרגיש את הרוח של הרגש שמרחפת מעל הלב בדצמבר.

ואם הייתי חלק מהקהל, עם הבדיחות והמראה והסגנון,
אולי אם הייתי קצת פחות אני הייתי יכול להבין אותי קצת יותר.

אבל אני חקוק בעור, שני כוכבים ועורב, שלעולם לא ייעלמו,
ותמיד יזכירו לי את הדרך שבחרתי בה, הדרך של להיות אני.

ועכשיו יותר מתמיד חסר לי החופש של להיות אני,
להרגיש כמו הכומתה שעל הכתף, מגולח מהודק ומתכוננן עם כל תזוזה
של הגוף.

הם אולי לקחו לי את השיער, לקחו לי את הבגדים ולקחו לי את
המילים
אבל הם בחיים לא יקחו לי שני כוכבים ועורב...