אתמול בלילה דרסתי חתול.

היה ערב נחמד.

טרקטורים נוקמים, רביעיית מיתרים מיותרת.
המבורגר עסיסי, קיאנטי משובח.

חזרתי מתל-אביב דרך איילון והאזנתי למוזיקה ברזילאית רגועה.

עברתי ליד האוניברסיטה ב-140 קמ"ש,
ודווקא אז הוא החליט לחצות את הכביש בריצה.

איך חתול מחליט לחצות ככה? למה לו?
מה עבר לו בראש ? מה הוא חשב לעצמו?

צליל החבטה היה פשוט נוראי.
עד עכשיו אני שומע אותו. צרחתי.

אם רק הייתי יוצא שנייה אחת קודם או מאוחר יותר.  
אולי אם הייתי שותה קצת פחות.

היצור הגדול ביותר שהרגתי עד אתמול היה ג'וק.

התקשרתי לחבר יקר מהדרך מיד לאחר האירוע הטראגי. הוא כבר ישן.
אז הערתי אותו בארבע לפנות בוקר כדי לשתף אותו בחויה
הטראומטית. הוא ניחם אותי והשתתף בצערי.

בעלי נסיון בדריסת חתולים סיפרו לי שהם מסתנוורים מהפנסים
וקופאים במקום. מסתכלים לך בעיניים ברגע האחרון.
עלי הוא אפילו לא הסתכל. אין סיכוי שהוא הסתנוור.

את קול פיצוח העצמות או את יללתו האחרונה לא שמעתי.

אולי הוא בכלל לא מת. אומרים שיש להם תשע נשמות.
אבל החבטה. איזו חבטה.

הייתי בטוח שכשאצא מהאוטו אמצא שאריות שלו מרוחות על הפגוש
והגלגלים. אבל כלום. שום זכר.

נכנסתי הביתה וצפיתי שהחתולה שלי תכעס. איך היא תסתכל עלי.
היא ישנה על הכיסא שלי. דוקא שמחה להתעורר ולראות אותי אחרי
שבוע. ליקקה אותי כפי שמזמן לא עשתה.

מעניין איך הוא נראה עכשיו.

מתי הם הופכים,
מערימת עצמות, עיסת בשר ודם,
חלקים פנימיים ושאריות פרווה,
לחלק מהכביש.

כמה מכוניות כבר עברו עליו?

אולי מישהו כבר פינה אותו משם.

נ.ב.
הבוקר אקסית שלי תפסה אותי במסנג'ר וסיפרה לי שמשהו רע קרה.
חברה הכי טובה שלה נחנקה ומתה.