אני מגדל נגר במטבח.
הכל התחיל לפני חודש. אמא התקשרה להזמין מטבח חדש לבית שלנו.
תוך כמה ימים הוא הגיע. היה לו שפם שחור וכרס גדולה. הוא לבש
אוברול חום, כמו של נגרים, וכובע אדום עם הסמל של החברה.
הוא תמיד היה מצויד בארגז כלים גדול ומסור בנפרד, כי הוא היה
גדול מדי לארגז.

בהתחלה הוא היה בא לכמה שעות והולך. הוא היה נכנס, עושה מדידות
ויוצא להזמין כלים וחומרי בניה.
אחר כך הוא התחיל לבוא לעתים יותר תכופות, וליותר זמן. הוא
הגיע כל שלושה ימים ליום שלם. הוא גם הגיע כבר עם בגדים
רגילים, שיהיה לו נח. הוא היה מנשנש קצת מהמקרר תוך כדי
העבודה.
תוך כמה זמן הוא התחיל לעזור בעוד כל מיני דברים בבית, וגם תפס
לו פינה במטבח וישן שם. הוא היה יושב איתנו בארוחות ומברך על
האוכל.

אמא לא אהבה את זה. היא חשבה שהוא מסריח מזיעה, ושהוא מטנף את
הבית.
היא רצתה להתקשר לחברה ולהתלונן עליו, היא רצתה שיבואו לקחת
אותו. היא גם הסכימה להשאר עם העבודה שהוא כבר סיים במטבח.
נראה לי שהוא גם לא חיבב אותה במיוחד, אבל בגלל שזה הבית שלה
הוא התנהג אליה בכבוד.

אני אהבתי אותו.
בהתחלה הייתי בא אליו פעמיים ביום, הייתי שם לו צלחת עם אוכל
וקצת מים. הוא היה גומר הכל מהצלחת, ואפילו מבקש עוד.
בהמשך נפתחתי אליו עוד יותר. הכנתי לו מיטה קטנה ושמתי לו שם
כמה כלי עבודה מבד. לפעמים, אבל רק לפעמים, הרשתי לו לעלות
למיטה שלי.
כשהייתי צריך ללכת לבית הספר, פחדתי שאמא תגרש אותו. לכן הבאתי
קופסה קטנה מקרטון, שמתי קצת מים וחסה ולקחתי אותו איתי לבית
הספר. כל הילדים ליטפו אותו ושחקו איתו, אבל המורה הסתכלה עליו
בגועל.

אתמול הוא נדרס.
הלכתי לטייל איתו, כרגיל, עם הרצועה שלו. זה קרה כל כך מהר שלא
שמתי לב.
בזמן שהסתכלתי בחנות צעצועים ליד הבית שלי, עברה מהצד השני
רואת חשבון קטנה עם הבעלים שלה. הנגר שלי רץ אליה. המכונית
פגעה בו.
קברנו את הגופה שלו מתחת לכיור, הכיור שהוא לא סיים לבנות.

אני מאד עצוב עכשיו.
נראה לי שגם אמא התחילה לאהוב אותו לפני שהוא נדרס, כי ראיתי
אותה בוכה.
היא הבטיחה שנלך מחר לשוק. היא אמרה שהיא תקנה לי ירקן, ושהוא
יהיה רק שלי.