תקריבו אותי. תעלו אותי על מוקד ותשרפו אותי, כמו בימי
הביניים, כי מכשפה אני שמסתובבת ביניכם. את כשפי אטיל עליכם
ואכריח אתכם לבצע מעשים שלא תרצו בהם.
תראו איך אתם מתהלכים, גאים בבגרותכם, אך ילדים עודכם כי אינכם
מבינים את משמעות החיים. הדברים לא מתנהלים בנקישת אצבע, אפילו
לא לנו למכשפות. צריך לעבוד קשה, להשקיע כדי להגיע להישגים
אליהם אני שאפתי. המרוץ רק התחיל ונראה כי הדגל הולך ומתרחק.
קדימה, תזדרזו, תנסו לחטוף אותו מהידיים שלי כי מקנאים אתם.
יש לי את הכוח והכישרון לגרום לכם לצעוק ולצרוח, אתם תשתגעו,
תנסו לתלוש את השיערות שלכם מתוך הקרקפת, תחתכו את עצמכם,
תדממו. אבל לא אוכל לצבוע אתכם כי צבועים התגליתם. מחייכים
כאשר ליבכם מלא קללות. מחכים לרגע בו תוכלו להנחית את המכה
ותדרכו על הגוויה, על כל הרע שעשיתי בכם.
הגאווה הורסת. הנה, גם אותי היא מעלה עכשיו באש. הקרביים
נשרפים והופכים לאפר ועפר. אם רק תחכו לעוד רגע קט תראו כי גם
אתם טועים. לא אותי צריך לשרוף, אלא את המחשבות הגאוותניות
והזדוניות שלכם. תשליכו אותם אל מדורת בנזין בוערת ותשכחו.
תפתחו דף חדש ואולי אז החיוך יהיה כן ולא צבוע בכל צבעי הקשת.
הקרבתם אותי. בוודאי עכשיו הוטב לכם כי המכשפה שהטילה את אותם
כשפים הלכה ואיננה. אוי, כמה שאתם טועים כי המכשפה נמצאת בכל
אחד ואחד מכם. אל תגידו שלא אמרתי... ראו הוזהרתם!