היא מתפתלת מכאבים,
והדם נשפך ממש כמו בסרטים,
הצבעים והמרקם כלל לא נראים אמיתיים,
אך זה נכון לה הם שייכים,
היא זועקת להורים:
"הצילו, נפגעתי, עזרה!"
בשפה שכנראה רק אני מבינה,
כה קטנה וענוגה,
ממש חבל, מסכנה,
המכונית כבר נעלמה,
דרסה וברחה,
אפילו לא נעצרה!
מה אין לנהג רגשות?
אנשים לא מבינים שגם לה הייתה הזכות לחיות?
עוברים ושבים,
מתבוננים,
נגעלים,
לא עוזרים.
גם לה יש נשמה, והיו לה חיים,
ממש כמו אותם אנשים,
שרק עוברים ושבים.
עכשיו היא כאן גוססת והם ממשיכים.
ואני לא יכולתי לחזור,
למרות שבלבי לא רציתי אותה להשאיר מאחור.
בתקווה שהמוות יגיע אליה מהר,
שלא תסבול עוד,
שהכל יגמר.