לכאוב ולצעוק
להיפגע ואז לכעוס...
שמתי את פעמיי לעבר מעיין המשאלות
אל מול עיני עוברים הם בדמיהם
שבורים ועייפים שבים לבתיהם.
שנאת חינם שעוצבה כחרב פיפיות
מאתרת את הנוזל האדום ומכה בכמויות
והאם החרדה רק אתמול ילדה למציאות המרה
את הקורבן הבא שימות במהרה
והאם השבויה שילדה עוד עולל שיורעל
את סופו ימצא במשחק של אש על עפר שהושאל
וכמה אימהות כאלו יש משני צידי הגבול
להזיל דמעה איתן, לחוש ליום או יומיים
את חוויות הנצח שלהן שילוו את כתובת השיש
נסיגה שתושלם, הגבול שנסגר
ופרחי אביב שנפלו אחרונים לשנת אלפיים
חוצים את הגבול בדרך לשמיים
ומה לאם שכולה תעזור הנסיגה
את פניה עוטפת הינומה של תוגה
אל ביתה היא לא תכניס כבר כלה
ואולי כעת אחרת תוכל לראות נכדים
ניצנים ראשונים שינבטו
בגבולות שסומנו בדם שממאן להיספג
יוני 2000 |
