"זו קריאה ראשונה לנוסעי טיסה 972 מניו יורק לישראל." קראו
הרמקולים הנסתרים ברחבי הטרמינל הצפוף מאנשים והאפוף מעשן
סיגריות. בתוך הטרמינל הוא ניסה להרגיש בטוח, 'בין כל האנשים
האלו בטוח מסתתר פושע כבד יותר ממני,' חשב לעצמו, אך המחשבה
הקלושה הזו לא הרגיעה אותו ועיניו תרו ימין ושמאל בקצב מטורף,
כל אדם עם חולצה כחולה נראה לו כמו שוטר וכל אדם משופם עם
משקפי שמש צויר בעיניו כסוכן חשאי הטוב ביותר בארה"ב שמתוך
ניסיונו בוודאי מחכה לרגע הטוב ביותר כדי לתפוס אותו.
זה הביקור הראשון שלו מאז שעזב את ישראל, כבר עשר שנים, בישראל
חושבים שהוא מתעסק  בעסקי הביגוד, זו הפעם הראשונה שאימא שלו
תהיה גאה בו היא כבר חשבה שלא יצא ממנו כלום, כך היא אמרה לו
פעם. הוא זכר את המבטים המאוכזבים שלה כשהיה ילד, זכר איך כאבו
אפילו יותר ממכות החגורה של אבא שלו, הרבה יותר. אולי הפעם
יראה בעיניה קצת גאווה.


"זו קריאה שניה לנוסעי טיסה 972 מניו-יורק לישראל." קראו
הרמקולים ובצליל קריאתם תחינה מהולה בתקיפות אלגנטית ומחייבת.
הוא כבר נע לכיוון שער הטיסה כשהבחין בחנות צעצועים שהזכירה לו
- למרות שלו אף פעם לא היה צעצוע - את תקופת ילדותו במושב. הוא
נזכר בחברים, עד כמה שהם היו כאלה, שנראו לו עכשיו כמו זיכרון
רחוק ומתוק. בלי שהבחין התיישב על ספסל והחל להיזכר, הוא לא
היה ילד רע, לפחות לא בכוונה, 'שובב, כן זו ההגדרה - שובב.'
חשב לעצמו. בעודו יושב שלף לעצמו סיגריה, מחפיסת הסיגריות
שמוקמה אצלו דרך קבע בכיס הימני, ונזכר איזה פשע זה נחשב בכיתה
י' כשהתחיל לעשן את הניקוטין המרוכז הזה, איך טרח להתחבא
מאחורי המקלט, מתחת לגשר ובכל מקום שיש הרבה חושך ומעט סיכוי
שמשהו יראה אותך, ואיך "התבשם" בכל ריח אפשרי כדי להעביר את
הריח הזה שעכשיו לא ניתן לברוח ממנו. הוא גם זכר את הסיבה
שהביאה אותו לסיגריה הראשונה, שלרוב היא המגעילה ביותר והטעימה
ביותר גם יחד. מצד אחד אף ילד לא יכול להרגיש את אפקט הסיגריה
בפעם הראשונה כי הוא לא מכור ולכן היא לא מרגיעה אותו אלא רק
גורמת לו להשתעל עד שפניו הילדותיות מתעוותות לגמרי. מצד שני
הרגשת הבגרות, הגבריות, כמעין התגשמות חלום - דמות שתמיד רצית
להיות עם השריר, הבלורית והסיגריה, שבלעדיה התמונה אף פעם לא
שלמה.  
קראו לה רוית, אהבה בתולית, תשוקה ראשונה, היחידה שאולי אהבה
אותו אי פעם. הפרידה ממנה גרמה לו לכאב, כאב שלא יחוש עוד
לעולם, הכאב של אובדן התמימות, התהייה של איך ולמה והצורך
לאהבה שמורגש רק אחרי שטועמים את טעמה. אחר כך נזכר במורה זהבה
'היא הייתה יותר דומה למורה,' חייך לעצמו  חיוך ילדותי שלא
חייך כבר מזמן, ונזכר איך קברה אותו עוד לפני שהחלה השנה, איך
כבר בשיעור הראשון הוא "הוכתר" כילד הרע של הכתה, התפוח הרקוב
כלשונה, מכשול שצריך לחסל בדרך להצלחת הכלל. ותוך כדי זיכרון
לא יכל להימנע מהמחשבה שאולי ההגדרה הזו היא זו שהובילה למצב
שלו עכשיו או אולי רוית שעזבה אותו למרות שידע שהיא עוד אוהבת
גרמה לו לפחד ממשטרה במקום מפושעים.....

"זו קריאה שלישית ואחרונה בהחלט לנוסעי טיסה 972  מניו יורק
לישראל." הקול התקיף של הכרוז הוציא אותו ממנהרת הזמן שאליה
נשאב והוא קם מהספסל, צועד במהירות מהולה בחשש לעבר השער של
טיסה 972...
"!stop" הם צעקו והוא כאילו לא שמע. "!stop" הם שוב צעקו והוא
התחיל לרוץ ובלי לחשוב הרבה נורה כדור לעבר הפושע הישראלי
המסוכן, כל המחשבות שחשב מספר דקות קודם לכן בנחת עברו אל מול
עיניו במספר שניות, כמו סרט ישן בשחור לבן: החברים, רוית,
האהבה, הסיגריה הראשונה, הכאב מהפרידה, החיוך שהמחשבה על המורה
תמיד העלתה בו, ואמא שלו עם המבט המאוכזב בעיניים  שכאב לו
יותר מהפגיעה של הכדור שריסק את ראשו ושלח אותו, אולי, למקום
טוב יותר...