זה קרה לפני שנים רבות, רחוק רחוק מכאן.
ביום אביבי בעיירה קטנה.

עשרות תושבי העיירה הקטנה והחורפית, שחוותה יום אביב נדיר
התאספו סביב כיכר העיר.
היתה זאת עיירה מהסוג שלא קיים היום יותר, היו בתים ספורים,
כיכר כנסייה ופונדק.
עשרות הנשים שכוסו מכף רגל ועד ראש ברעלות ילדים קטנים שנולדו
לתוך חיי עליבות, וגברים עייפים מהחיים שהוכתבו להם הביטו
בעיניים המבקשות לגמוע את המאורע הנדיר עד טיפתו האחרונה.

במרכז הכיכר, שהיתה למעשה אסופה של נסורת במרכז הרחוב הראשי בן
5 הבתים, ניצבה לה בימה, ומעליה ארון בצורת לב, דלתותיו היו
פתוחות, הוא נראה כמו שרשרת שבורה של לבבות.
בתוך הארון נחו להם בקבוקים פשוטים למראה עם פקקי שעם.

תושבי העיירה לא ידעו לקרוא, אך מעל הארון התנוסס שלט "שיקויי
האהבה של האדון בראון", ליד הארון עמד לו רוכל.
הוא לא היה סתם רוכל הוא היה רוכל מצוחצח וכריזמתי עד ליקוק,
בעל נעליים מבריקות, שפם מטופח, כובע מהודר וחיוך בוהק של
מיליון דולר.

הרוכל הודיע  בקולו העמוק על קיום דוכנו, הוא הרטיט את האוויר
בסיפורים קורעי לב על אנשים שמצאו אושר ואהבה בזכות הבקבוקים
הקטנים האלה, שנחו להם בתוך הארון הורדרד בצורת הלב.

הוא הזמין שני אנשים מהקהל לעלות לבימה, שניהם היו צעירים אך
נראו מבוגרים בהרבה מגילם האמיתי.
הרוכל פתח את אחד הבקבוקים וגז בצבע ורדרד ריחף לאפם של
הצעירים, לפתע העולם כולו נעלם כלא היה בעיני שני הצעירים, רק
הם היו.
הוא הביט לתוך עיניה, היא לתוך עיניו.
לא היו מאושרים מהם בעולם כולו.
הם נשקו אחד לשני.
הם חיו באושר ואושר לעד.

הקהל החל מתלחשש, "מכשף!" בקעו קולות אחדים "מלאך" קראו
אחרים.
 
הרוכל הצביע על הזוג הצעיר.
קולו הדהד "אתם רואים גבירותי ורבותי, כל זה יהיה שלכם רק ב"
...
נשמעה שריקה, כאשר האוויר פולח ע"י חפץ חד, לפתע קפא הרוכל,
הוא אחז בחץ שפגע בו.

הוא נפל, בנפילתו פגע הוא בארון שניתך על אדמת הנסורת, תוך כדי
ריסוק הבקבוקים.על האדמה הלחה.

הרוצח פסע לאיטו מחוץ לעיירה.
גופו הוצל בעזרת הברדס השחור אותו הוא לבש, רק דבר נצץ באור
השמש.

הצלב הכסוף שהיה על שרשרתו.