|
זה יומיים כבר
שהתסכול מכביד עליי
אינני יכולה לחשוב
ומה כבר אני יכולה לעשות
אני מרגישה שכל דבר חשוב לי
כבר לא בשליטתי
ואיך כל מה שהיה לי
פתאום נעלם.
זהו שיר על אהבה
אבל לא האהבה המוכרת שבשירים
ובזמן שתשמע אותו אולי תבין
בחיים שלי שלא התקרבתי כל כך מהר לאדם
אז נכון, היית מיוחד
לא סתם אחד
אבל איך הכל בשניה נהרס
ואיך שגרמת לי לחשוב
שאולי... עדיף שנגמור
ואיך שפגעת בי ולא היה לך אכפת
ואיך שאמרת לי בדיוק כל מה שיכול לפוצץ
ואני כאן יושבת וחושבת לעצמי...
שאולי עוד יש סיכוי או שזה לגמרי אבוד
מאבדת את הראש לא לפה לא לשם
האם אבדתי יותר מחבר האם אבדתי אח?!
אולי אפשר להתגבר
ואולי אפשר לעבור את זה ביחד
אבל זה יהיה קצת קשה כשכל אחד לא מסוגל
לקחת אחריות על אף ממעשיו
מי יעשה את הצעד הראשון... אם בכלל
מה, נשאיר את זה לסוף
ובסוף נגלה שזהו אי אפשר כבר עוד?!
מוקדש לאח שלי אותו אני אוהבת!!
ואני מודה לכל יום שעברנו את זה... בידיעה שנעבור הכל!! |
|
|
הלב שלי בקערת
פיירקס, הראש
שלי במיכל
פלסטיק שניתן
לשטוף במדיח,
והחלומות שלי
בפינה עבשה של
המקרר.
צרצר, לא מבין
שירה מודרנית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.