ובאותו הבוקר
קמתי עייף וחלוש
הייתי חסר אונים
הגוף היה על סף התרסקות
ובעיקר הראש היה תשוש
ואז הרגשתי שוב
את אותה רוח רעה
שעבדתי שנתיים כדי לגרש אותה
רציתי לסיים כבר,
מתוך תחושה של שעמום
הרי כל הזמן אני רץ ומתאמץ, ובסוף לא יוצא מזה כלום
הייתי קרוב מאוד לומר שלום
ולעבור דירה, לעולם שכולו טוב וחלום
אבל את היית שם בשבילי
וכתפך העדינה והרכה
שימשה לי למשענת
כדי לפרוק את המועקה
והאבן שהיתה, כלא היתה
כי את היית שם בשבילי
ובכתפך, שבעצם היתה גדולה וחסונה
הענקת לי חום ורוך
וגם את הרצון המחודש לחיות
במתנה.
מוקדש בהמון אהבה לק.מ. המדהימה |
