אל תפתח ציפיות. אל תתפתה לכלום. אל תסטה, ולו בסנטימטר אחד,
משגרת יומך האפרורית. אל תתן להם להטעות אותך - אין בך שום דבר
מיוחד. אל תשתעבד לחלומות שלך. אל תשתנה. אל תתפתח. אל תקפוץ
מתוך הרכבת הנוסעת. אל תעמיד פני ספונטני - אתה לא כזה וכנראה
שגם לא תהיה. אל תיקח סיכונים - חיה את חייך בתוך גבולות
הנודע, מבלי להסיט את מבטך לצדדים.

אל תתאהב, כמובן. אל תפקיר את עצמך בידי אחרים - היה עצמאי
לחלוטין. בודד לחלוטין. אל תתן לה לגנוב את נשמתך - לא יעבור
זמן עד שהיא, כמו כולם, תיעלם לך. אל תיקח יוזמה - מישהו כבר
יעשה זאת בשבילך. או שלא יעשה זאת, מה זה כבר בעצם משנה. אל
תסתכל אל העתיד - רגעי האושר הקטנים של העבר תמיד ישמשו עבורך
מפלט. או שיהיו סיוטך הגדול ביותר. אל תחלוק את הכאב - תן לו
לנקר בליבך. הזמן, כמו תמיד, עומד לצידך.

ובסוף היום, כשהקלפים מונחים על השולחן, תתפלא לראות שלמרות
שלא הימרת על כלום, נותרת בלי דבר. ותביט לאחור, על כל אותם
אנשים, הרים, רעיונות, אהבות, שחלפת על פניהם בדרך - ולא תמצא
נחמה. ותבכה. והזמן, כבוגד, יפנה אליך את גבו. ותעבור בעיני
רוחך על פני כל אותם דברים, ותכעס על חולשתך. ולא תמצא נחמה.




אלוהים, תן לי כוח.