תבלעי, בלי להרגיש את הטעם. 5 כוסות קפה שחור, הכי חזק שאפשר,
בבקשה. אחת אחרי השניה, ואל תעשי פרצופים של גועל, זה עושה
קמטים במצח, ואת רוצה להישאר צעירה ויפה כדי להתחתן מתישהו,
לא? מי יירצה אותך אם תהיי כולך מקומטת? העיניים שורפות, אפילו
המצמוצים התכופים כבר לא מרגיעים. אבל אל תרדמי, טוב? רק עוד
כמה שעות והכל ייגמר, שלא תפספסי את הפיצוץ. לא תגיד שהיא
מפחדת לבד. 53 וחצי שעות שהעיניים לא נעצמו, אפילו לא לרגע, זה
כל הכוסות קפה ועוד 48 וחצי, אני לא יכולה יותר. ששש... תשתי
עוד קפה. למה אנחנו מחכות בכלל? שהכל ייגמר, רק עוד קצת,
מתוקה. ומה יהיה איתנו אז? אני לא יודעת. גם אני לא. ספל קפה
מחליק על הרצפה מבין הידיים, מתנפץ לרסיסים. דם שחור חודר
לחריצים שברצפה. לא לא, שבי, אני אנקה. תכיני בנתיים שתי כוסות
קפה חדשות, טוב? שתיקה, דממת מוות. וזה לא נגמר אף פעם, ידעתי.
[עד שהתחלתי לדבר, כי אני כבר עייפה מכל זה. ובכלל, אני אפילו
לא אוהבת קפה שחור. אני מעדיפה נס.]