נותרו לי שמיים של תכלת
וטעם מתוק בתוכי
אך הלב עוצר באדום,
כמה,
נשטף זכרון
של מגע שהפריח גופי
שלפתע זהר,צבעוני
וידיים עורגות ,מחפשות
את דמותך
שנותר בדמיוני.
מי יודע מתי הוא הרגע
לחצות את מרבד התחושות,
להבעיר את הלב
המצטנף בכאב
ולתת לגוף
שכל כך אוהב
שוב
את תחושת הפריחה
של פניך צמודות אל פניי,
של דמותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.