הם תמיד היו מסתכלים עליו בחלחלה. הוא היה נהנה מזה, לדעתם
לפחות. לפעמים הם חשבו שהוא מגיע ככה בכוונה לבית הספר, בצורה
המטופחת והמוזרה שלו, כאילו אימא שלו הלבישה אותו כל בוקר. לא
היו לו חברים, והוא לא נראה כאילו זה הפריע לו כלל. הוא אהב
להצטיין בכיתה, מול המורים, שהתפעלו כל יום מחדש מכמות הידע
שיש לו יחסית לילד בן 13. הוא אהב את הבית ספר שלו. חוץ מכמה
שעות קבועות, שבהם כולם ידעו, שהוא הולך לחטוף מכות. בפעם
האחרונה שזה קרה, זה היה יום אחרי אסיפת ההורים, כל הכיתה
הייתה מצטרפת לחגיגה, ומורידה עליו את הכעס שהצטבר בהם במשך כל
אותו ערב שלפני. פעם הוא עוד העז להגן על עצמו, ולפנות למורים.
אבל כשראה שזה לא עוזר לו, הוא השלים עם הרעיון. אני ומוטי
ידענו שזה לא בסדר, אבל לא היה לנו אכפת. זה היה האירוע של
השבוע. כולם חיכו לו. מיכאל והחברים שלו תמיד תכננו את המקום
הבא שבו הם ייתפסו את שוקי, אהוב המורים, ושם הם יפרקו את כל
העצבים שלהם עליו. אז אני ומוטי הצטרפנו לא מזמן ל"חבורה".
מוטי ממש אהב את זה, הוא חשב שהוא מגניב, ומיכאל אפילו הזמין
אותו כמה פעמים למשחקי הכדורגל שהיו נערכים כל יום שישי בצהרים
אחרי הבית ספר. אז לא היה לו ממש אכפת, שזה בא על חשבון הילד
הכי חכם בכיתה. גם לי לא היה אכפת, בעיקר בגלל שמאז שהתחלתי
להרביץ לו, סמדר התחילה לדבר איתי. היא הייתה הילדה הכי מקובלת
בכיתה, כולם רצו להיות קרובים אליה, למרות שהיא הייתה שמנה.
ואני הייתי היחיד שהיא אמרה לו שהוא חמוד. ככה כולם יצאו
מורווחים מזה ששוקי היה חוטף מכות.

אתמול שוב הרבצנו לשוקי, אחרי שיעור חשבון, כשקיבלנו את
המבחנים שלנו. מיכאל אמר שבגלל שכולם נכשלו חוץ ממנו, הוא צריך
לשלם על זה. כולם הסכימו. וככה היה, שבסוף שיעור חשבון, אחרי
שהמורה יצאה מהכיתה, כולנו התנפלנו עליו. אף אחד לא ריחם עליו
אפילו לשנייה. אבל אימא שלי כן. היא הייתה בוועד הורים, ככה
שהיא ידעה עליי הכול, וגם על כל מה שהלך בכיתה. היא שמעה על מה
שאנחנו עושים לשוקי, והיא אמרה לי, אחר צהרים אחד, שאולי כדאי
שאני יביא את שוקי הביתה, כי צריך להיות נחמדים אליו, וגם
בשביל שהוא יעזור לי בשיעורים בחשבון. בהתחלה לא רציתי, פחדתי,
שאולי יגידו שאני מתחנף אליו כי הוא חכם, ואז מיכאל ישנא אותי,
ואחריו כל הכיתה, אפילו מוטי. אבל לא הייתה לי ברירה. אז
הזמנתי אותו יום אחד, אמרתי לו בשקט בהפסקה, כשכולם היו בחוץ
ומוטי היה עם מיכאל, שאני מזמין אותו היום ב-3 לבית שלי,
והבהרתי לו שזה רק בשביל שהוא יעזור לי בשיעורים בחשבון, ושאם
הוא יגיד את זה למישהו, אני יהרוג אותו. הוא חייך, והסכים.

הוא בא בדיוק ב-3. לא איחר אפילו בדקה. שנאתי אותו על כך. הוא
הגיע שוב עם הבגדים המוזרים האלה שלו, ואחרי שהוא נכנס לבית,
ובדקתי שאין אף אחד מאחוריו, אחי הסתכל עליו כאילו הוא נפל
מעולם אחר, כמו בטלוויזיה. הכנסתי אותו מהר, ודיברתי אליו
בצורה הכי מגעילה שיכולתי. "החדר שלי פה, נו בוא כבר", אמרתי
לו בחוסר סבלנות. "בסדר", הוא מלמל. הוא נכנס לחדר שלי. והבאתי
לו עוד כסא מהחדר של אחי, שלא יישב לי על המיטה. בדקתי שאין אף
אחד בחלון, וסגרתי את התריסים, למקרה שמישהו ייראה אותו. הוא
התיישב לידי, ופתח את מחברת חשבון שלו, שהייתה מסודרת להפליא.
לא היה לו אפילו ציור אחד בשוליים. "איזה ילד מוזר", חשבתי
לעצמי. וככה ישבנו חצי שעה, הוא הסביר לי כל תרגיל ותרגיל,
בצורה הכי נחמדה שיש. לא יכולתי להסתכל עליו כמעט. ידעתי שאחרי
כל מה שאנחנו עושים לו בבית ספר, אין לי שום זכות לבקש ממנו
שיעזור לי. ועוד אחרי שהוא היה כזה נחמד אליי, מסביר לי כל דבר
קטן שלא הבנתי, הגעתי למסקנה שאולי הוא לא כזה גרוע, אבל עדיין
פחדתי ממה שמיכאל, מוטי והחבורה יגידו. לא רציתי לחטוף מכות.
אז ככה חשבתי, עד שסיימתי את כל השיעורים שלי. זה היה גם בפעם
השנייה, השלישית והרביעית. אימא שלי מאוד אהבה אותו בבית. איזה
הורה לא היה אוהב אותו? הוא הילד שכל הורה רצה.  

סמדר הזמינה אותי בפעם הראשונה לבית שלה, באותו יום שהרבצנו
לשוקי שוב, אחרי עוד מבחן בחשבון. אני קיבלתי ציון דיי טוב
הפעם, אני בטוח שאימא שלי תהייה שמחה, לעומת מיכאל שהסתכל עליי
בצורה מחשידה שכזאת, כאילו הוא לא מבין מה קורה. כמובן שכל
השאר נכשלו, ומוטי הפעם היה זה שקרא לכולם להרביץ לשוקי אחרי
הלימודים. הוא ומיכאל היו קרובים יותר מתמיד, וכנראה שהוא קיבל
את הרשות ממנו, לקרוא לכיתה ל"מפגשים" האלה. הפעם תפסנו אותו
בחצר שמאחורי הבניין, הוא נהג ללכת משם הביתה, אני חושב שהוא
גר בשכונה הכי ענייה בעיר, כי זה מה שאבא שלי היה אומר תמיד.
הוא חושב שזו השכונה שהורסת את העיר, אף פעם לא הבנתי את זה
כל-כך. בכל אופן, הפעם, אני הצלחתי להנחית מכה הגונה ישר
לפרצוף שלו, והוא דימם מכל מקום אפשרי. נבהלתי, אבל אף אחד לא
הפסיק. אף אחד מאיתנו לא היה מודע לנזק שעלול היה להיגרם לו.
ואחרי כמה דקות הוא הצליח לברוח הביתה. הרגשתי רע. "היא ממש
התרגשה מהמכה שהבאת לו היום", אמר לי מוטי, "והיא אמרה לי שהיא
רוצה שתבוא אליה היום", הוא הוסיף, והחליף חיוך עם מיכאל.
הרגשת האשמה נהפכה במהירות להרגשת גאווה והייתי ממש שמח.
הסתכלתי על סמדר בעודה מדברת עם מיכאל. מוטי לא  טעה, וכמה
דקות אחר כך סמדר ניגשה אליי והזמינה אותי בצהרים אליה הביתה,
לראות טלוויזיה. אחר כך היא חזרה הביתה, מתלחששת עם מוטי
ומיכאל וכל ה"חבורה", ואני המשכתי לכיוון השני, הבית שלי.

הגעתי הביתה, הנחתי את התיק מהר מאוד על רצפת החדר שלי,
ונשכבתי על המיטה. הייתי מאושר. "אני הולך לסמדר היום", חשבתי
לעצמי. ביקשתי מאחי הגדול שיביא לי את החולצה הכי יפה שלו, זאת
עם הפסים לרוחב, כי כל החולצות שלי היו ילדותיות מדיי. בהתחלה
הוא לא הסכים, וצחק עליי שאני ייראה מגוחך, אבל לא היה לי
אכפת. לא יכולתי לאכול, הייתי עצבני מדיי. אז נכנסתי למקלחת,
התלבשתי, שמתי אפילו קצת מהג'ל שיש לאחי הגדול על המדף.
וכשסיימתי, חיכיתי, יושב על הספה, עד השעה 3. כשיצאתי לכיוון
הבית שלה, הרגשתי את הבטן שלי רועדת, קיוויתי שהכול יהיה בסדר,
ושאני לא יעשה שטויות. הגעתי לבית שלה, חיכיתי למטה כמה דקות,
פחדתי לעלות אליה הביתה. בסוף, כשאזרתי אומץ, עליתי במדרגות,
אחת אחרי השנייה, וכשהגעתי לדלת שלה, דפקתי פעמיים וחיכיתי.
היא פתחה לי את הדלת אחרי כמה דקות, וחייכתי אליה. היא אמרה
שכדאי שנרד, כי היא רוצה לספר לי משהו בלי שיפריעו לנו. אני
הסכמתי. וכך ירדנו את כל המדרגות עד לחצר, זה נראה כמו נצח,
רציתי כבר שזה ייגמר. בזמן שירדנו, היא אמרה לי בחוסר עניין
מוחלט, "הבנתי שאתה מתחיל להצטיין בחשבון", הסמקתי, ועניתי לה
שאני משתדל. כשהגענו לסוף המדרגות, פתחנו את הדלת הראשית,
והגענו לחצר. שם ראיתי את כל הכיתה, מחכה רק לי, עם מקלות.    
       

נכתב בהשראת השיר "שוקי" של אינפקציה:

יש לו שביל בצד והוא ממש ילד מיוחד
המורים תמיד אהבו אותו המנהל תמיד מהלל
יש לו ציונים יפים - והוא אוהב משחקי מחשב
המורים תמיד דיברו בשיבחו המנהל תמיד מהלל

ושוב הפעמון מצלצל
ושוקי שוב צריך על זה שהוא חי להתנצל
עכשיו הוא צריך לחכות עד שכולם יפוצצו אותו מכות
אולי שוקי טוב בבית ספר אבל הכי מסכן בהפסקת 10.

יום בהיר אחד לקחה אותו סמדר לצד
ואמרה - "אולי תבוא איתי לבלות הערב ב-6?"
שוקי קצת הסמיק, ואמר שלא יזיק
לבלות היום עם סמדר השמנה,
אחרי הכל היא מלכת הכיתה.

עכשיו כשהוא יוצא לבלות
כל הכיתה מחכה לו למטה עם מקלות
עכשיו הוא צריך לחכות
עד שכולם יפוצצו אותו מכות
אולי שוקי טוב בבית ספר אבל הכי מסכן בהפסקת 10.