הגעגועים אופפים אותו.
הוא מתגעגע אליה, אל מי שהיתה ממזמן.
הוא כבר הבין שזאת לא אותה אחת עכשיו, לא אותה אחת בכלל.
אולי הוא אהב אותה, אולי לא, אבל הוא לא אוהב את זאת שעכשיו
בכלל, היא אפילו גרמה לו לחוש צער על שהכירו אי פעם.
אירוני... הרי רוב השינוי שלה חל בגללו, או אולי לא בגלל אף
אחד.

געגועים.
געגועים אליו, אל מי שהיה, אל מי שאהבה כל כך.
הוא כבר לא אותו אחד.
היא בדקה את זה ורק גילתה עוד צדדים חדשים בו, היא לא רוצה
לגלות עוד. לא רוצה להווכח לכמה הוא השתנה.
אולי זה בגללה, בגלל שלא התחשבה מספיק, בגלל שלא שמה לב שרק רע
יכול לצאת מזה, פשוט לא שמה לב למעשיה.
ואולי זה לא בגלל אף אחד, זה בגלל שזה צריך היה לקרות.
היא מרגישה רע.
רע בגלל שהיא זאת שגרמה לזה, בגלל שהיא לא יכולה להחזיר את מי
שהיה.
מרגישה רע בגלל שאי פעם התאהבה בו.



מה לעשות, הוא המוזה שלי? כנראה שבלעדיו אין לי אמנות אבל
איתו אין לי אושר... חיים יפים.

מקווה שתהנו,
שלכם,
עדן.