14.5.04

רק חודשיים עברו והכל עוד כל כך טרי
אנחנו מתחילים לקלוט, זה הופך להיות מציאותי
אתה לא תחזור - והלוואי ומישהו יכול היה בזה לעזור
להביא אותך לפה, שלא נצטרך כל שנה להגיד עליך "יזכור"
החיים מובילים אותנו לדרכים אחרות
בהן אנחנו לא רוצים להמשיך ולהיות
אך לפעמים לא אנחנו אלה שבוחרים
קורים דברים ואנחנו, שלא מרצון, משתנים

לירן, היום אתה בן 22, יש לך יום הולדת
להגיד לך "מזל טוב" כבר לא אוכל,
בדיוק כפי שאתה לא יכולת להגיד לי.
רק שבוע הפריד בין מה שקרה ליום הולדתי
ואתה - הבטחת שתהיה שם, שתקנה לי ארגז שלם של קרמבואים
כי ידעת שאני מטורפת על קרמבואים.
זה לא קרה - וזה גם לא יקרה
ועכשיו אין מה שינחם אותנו פה, כל דבר קטן מזכיר לנו אותך
ומעלה חיוך של זכרונות טובים
אך תמיד השמחה הופכת לדמעה כשאנו נזכרים שאתה לא תחזור -
והדברים האלה, הכל כך קטנים, הם אלה שעשו לנו את החיים ליותר
יפים ונעימים.

אז אולי... אם אתה שומע...
ואולי, רק אולי, אם אתה חוגג לך במקום אחר...
ואם תרגיש שם לפעמים בודד וקצת עצוב
תיזכר בנו, בכל אלה שפה אוהבים אותך... וחושבים עליך כל יום,
כל דקה...
תחבק אותנו כמו שאנחנו מחבקים אותך

הלוואי והייתי יכולה להגיד לך רק שתי מילים היום:

מזל טוב

לעולם לא אשכח אותך