[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בועז סידס
/
האיבוד

שיואו, אני מסתכלת עליו, הוא כזה שווה... טוב, לא נייבש אותו
יותר מידי למטה, אני יורדת במעלית ומתקרבת אליו אט אט לכיוון
האוטו, פוזת ההישענות הזאת על המכסה מנוע חיממה לי גם ת'מנוע,
זו פעם ראשונה שאני רואה אותו.
"את נראית מצוין, יותר ממה שיכלתי לדמיין", ברגע זה ידעתי שהוא
יהיה אחד הגברברים.
נכנסנו לאוטו ונסענו לכיוון חוף הים של ראשון, כל הדרך אני
חושבת על הילדון הזה, אח... מה שבחורה בונבוניירה כמוני יכולה
לעשות לבונבון הזה.
הגענו לחוף והתיישבנו לנו באחד מזולות החוף שם, עד הזמן הזה
הקליטוריס שלי הפך כבר לכדור פורח, והוא לא מפסיק לדבר על
עצמו, "את יודעת, אני רוצה להיות מעצב אופנה שאני אהיה גדול",
שיט, הוא קצת בעייתי, העברתי יד על שערי הרטוב וחשפתי בפניו
חתיכת צוואר, אני יודעת שאני עושה לו את זה, אין מצב שלא...
מדברים... ומדברים... ומדברים, קיבלתי כבר צורה של פה שרק מדבר
מהטיפש הזה.
"יאללה, נזמין חשבון?" יש, סוף סוף הוא סיים עם זיוני השכל
שלו, סוף סוף הולכים לפרוק קצת לחצים, עשיתי לו טובה ושילמתי
איתו חצי מהחשבון, רציתי להראות לו שאני אישה נדיבה, לא משנה
העובדה שאני מרוויחה פי כמה ממנו לחודש.
עזבנו את החוף והלכנו בחזרה לאוטו... החוצפן הזה, אני חושבת
לעצמי, לבשתי ת'חולצה הכי מושכת שיכולה להיות והחדק שלו לא
עושה סימנים בכלל כאילו הוא מתרומם, חרא קטן זה, הוא יודע את
כללי המשחק, ככה הוא רוצה? סבבה, ככה זה לפחות לא ייתן לי רושם
של אחת שנותנת בקלות.
הגענו אליי הביתה והוא הרטיב לי נשיקה על הלחי השמאלית, "אז
מה... מתי רואים אותך שוב?" סגרנו על שבוע הבא ונפרדנו
כידידים... ידידים.

מה לעזאזל הוא חושב לעצמו הפרימדונה הזה, הוא לעזאזל לא רצה
לזיין אותי, ממתי גבר לא רוצה לזיין בפגישה הראשונה?! ועוד
בחורה מדהימה כמוני שיוצאת כל יום קייצי למרפסת ותופסת שמש
שהופכת ת'תחת שלי לפריך כמו עגבנייה על המנגל, נו אז מה אם יש
לי ציצי קטן, הביצועים שלי מחפים על זה.

אני לא מאמינה שהחזקתי שבוע, הקליטוריס שלי כבר חטף גידול,
כולו אדום ונפוח, "אז מה את רוצה לעשות היום, בא לך לשבת קצת
איפשהו? לדבר קצת?" פחחח... לדבר, הוא חי בסרט, אם הוא לא תוקע
בי את מקל הסנוקר שלו בתוכי עוד היום אני מכריזה על עצמי
ככישלון.
כדבריו... ישבנו קצת, דיברנו קצת, יותר נכון הוא דיבר, אני
הייתי עסוקה בללטף את כוס היין שלי ולהשתפשף על התפר של הספה,
"המקום הזה מתחיל לשעמם, את לא חושבת?" הבעיה שלי היא שכבר אני
לא יכולה לחשוב, הממזר גרם לכל הדם שלי להגיע למקום אחד בגוף,
וזה לא המוח.

אני מתפללת שהוא חם, חם כמוני, אני חושבת ששברתי את השיא החדש
בחום גופו של בנאדם, הייתי חייבת לשבור ת'שתיקה והצעתי לו לבוא
אליי הביתה, הוא לא היה נראה כאילו הוא מתנגד, בעצם אין סיכוי
בעולם שהוא יתנגד, אני חלומו של כל ילדון, כל ילד מתבגר, כל
ילד בשל, אני... ג'ניפר, קוטלת הבתולים.

אנחנו נכנסים לדירה שלה, אני זוכר שהיא אמרה לי שהיא גרה לבד
באחת השיחות שלי איתה בטלפון, אבל לא תחקרתי יותר מידי, שמתי
לב אבל שיש שם של גבר על שלט הכניסה לדירה שלה.
התיישבתי על הספה, היא הכינה לי קפה, והתחילה לחלוץ בו זמנית
את עקביה הבומבסטיים, היא התיישבה לידי, המשכנו לדבר...
אני בעצמי חושב שלא דמיינתי את הפעם הראשונה שלי ככה, אבל
הפתעתי את עצמי, היא ניפחה לי את האגו יותר ממה שחשבתי וזה גרם
לי לשחק אותה קשה להשגה, והיא אכלה את זה הבונבוניירה.
היא כנראה לא עמדה בפניי יותר, היא פשוט העיפה ממני את כוס
הקפה והתחילה ללטף אותי, באזור הרגיש, באותו רגע מיסטר שמיל
התעורר לחיים, היא התחילה לנשק אותי בכל הגוף, היא לעזאזל
הייתה חמה כמו עוף בגריל, התחלתי ליזום גם כן והשחלתי ידיים
למקומות מקוממים, אח... התחת שלה היה פריך, הרגליים שלה... כל
הגוף שלה בעצם, כולה הייתה במין מצב כזה של עור ברווז,
החנטרישית הזאת עוד שנייה מתפוצצת עליי, "אוי, אתה עושה לי
בלאגן".
כולי התחלתי להזיע, בחיים לא חשבתי שכל-כך הרבה שנים של בשלות
יצליחו להחזיק אותי כל-כך הרבה זמן במיטה לפעם הזאת, היא גמרה
איזה חמש פעמים, ואני רק הסתכלתי על עצמי מזיין אישה בת שלושים
שיכולה ללמד את מוניקה לוינסקי איך למצוץ, אני חושב ששום רוכב
סוסים בעולם לא רוכב כמוה.

גמרתי.

"אני רוצה אותך בתוכי", קיבינימאט! את פשוט חולה! אני כולי
גלמוד... פעוט מסכן, בתול מושתן, ואת רוצה אותי בתוכך?! תהיי
בריאה... כמו מה אני כבר נראה? כמו מה לעזאזל הזין שלי היה?!
אמרתי לה שכואב לי הראש, אבל באמת כאב לי, הזעתי כמו חמור.
היא הביאה לי לשתות, נחנו מעט, ישבתי, עיכלתי את מה שעבר
עליי.

"תגידי, מי זה זה שגר איתך פה, שותף שלך?"
- "שותף? לא... למה אתה חושב שיש לי שותף, אמרתי לך שאני גרה
לבד".
"כן... לא שכחתי, אבל למי שייך השם שרשום על הדלת בכניסה לבית
שלך?"
- "אה, זה הבן שלי, אביעד".

שקט.

מרגע זה והילך, לא מעניין אותי מה כולם חושבים, לעזאזל, כולם
אומרים לי לזיין אותה, כל גבר שני ברחוב חם לה על התחת, היא
זיון לא מהעולם הזה, אבל גם פוסטמה לא נורמאלית.

אני מעדיף לחכות שבעים שנה לזיון הבא שלי ולא לחשוב על הבן שלה
שיידע בסופו של דבר שאימא שלו מתפרפרת עם ילדונים בתולים
ומושתנים כמוני.

אני עוד אצטער על זה?

מוקדש לי







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הידעת?





המבורגר עם
גבינה זה ממש
ממש ממש ממש ממש
ממש ממש ממש ממש
ממש ממש ממש ממש

טעים.






המכון לכפייה
חילונית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/6/04 17:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בועז סידס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה