[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הגורל שיחק בנו,
קופידון ירה בנו חצים.
ואנחנו ממקומות שונים,
עולמות אחרים.
וחיינו התהפכו,
המוות הטיל צל על חיינו.
והאהבה שלנו...
הייתה חזקה, ופתאום הייתי חייבת,
פשוט חייבת ללכת.
למען השלווה, למעני, למענך.

ברחוב לי הלכתי,
ועלים נשרו בחורף,
הדמעות זלגו,
והזיכרונות עלו.

הפעם הראשונה שלנו ביחד,
כל פעם שבעינייך הבטתי,
כל פעם שלתוך ידייך רצתי,
ולידך נרדמתי.

ואז, הפרידו בינינו,
כל הדמעות שבכיתי,
כל הפחד, הגעגוע.
הכאב.

ועבר הזמן ולחיבוק עדין מתגעגעת.
להרגשה של להיות איתך.
לזמן הטוב שהיה לנו.
לכל האהבה שלנו.
מתגעגעת.

אך הגורל רצה שניפרד,
הגורל נקבע,
ואין דרך לשנות אותו,
גורלי אינו גורלך.
אך שימך חרוט עליי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איך זה שכל מה
שסביבי מתפוצץ?





שאל הילד עם
חגורת הנפץ.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/6/04 16:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ברוקן סואל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה