כנרת

              בעד לחלוני
         בינות מרבדי פרחים,
       בשלל צבעים מרהיבים,
         כעדויה מחרוזת
       אבני אודם וברקת -
        ניבטת הכנרת.

      אוושת "השרקיה"
     בשאון גליה רוגשת,
     כסונטת "ליל ירח"
     לכינור - רוחשת.

     מימיה הצלולים,
      גואים ועולים.
       בגדותיה -
   נוגעים וגובלים.

       עם בוקר,
        דיגיה -
    לחוף חוזרים.
     מהסירה
  את שלל דגתם -
     פורקים
   ולשוק מוליכים.

 העין לא שבעה מראות,
 האזן לא רוותה משמע,
 הן מבקשות רק
 עוד ועוד.