זוחלת אני בנפתולי נפשך
מתחילה מהראש, מגיעה ללבך.
בדרך הבחנתי בהרבה חדרים,
חלונות ודלתות סגורים, נסתרים.

חדר אחד עם כאבי הילדות.
הצצתי - ראיתי שם ילד אבוד
מחפש אהבה, הבנה ותמיכה,
השמחה שהייתה - כבר נשכחה.

חדר אחר עם כאבי התבגרות
בו נלחם אתה על קצת עצמאות.
מחפש את הדרך להיות מאושר
בין דרישות ההורים וציפיות עולם זר.

המון חדרים עם אהבות נכזבות
רסיסי רגשות וגירוד צלקות.
מהטוב שביחד זיכרונות מעטים,
ואז שוב נזרקת לבד לחיים.

פתחת לי דלת לחדר התשוקה,
סערת הרוחות מיד התחזקה.
ביד מלטפת ניקיתי אבק,
זמן כל כך רב את גופך הוא חנק.

עכשיו אני בחדר התקווה,
צועדים שם ביחד, יש אהבה.
החדר הזה עטוף כולו אור
מקרין לעינייך, יוצא לפרוזדור.

ביקרתי אני בנפתולי נפשך,
הגעתי לאור שהתחיל בחשכה.
תקווה ראיתי שתהיה מאושר,
אם לא היום, אז בטוח מחר.