אני יושבת לי בצד מתבוננת על אותה הילדה,
שבפעם הראשונה בחיים שלה היא חווה אהבה.
מאז שפגשה אותו היא לא מפסיקה לחייך
ואני שואלת איך נפלה היא בקוריו, איך?

אני יודעת ליבה התמלא כשהוא אמר אני אוהב
אך לאט היא מגלה שמשם התחיל הכאב.
הוא משחק משחקים איך שטוב ונוח לו, מתמרן
והיא לא מבינה שזה אמנם הולך אך חוזר, מתעדכן.

היא כנראה בובה שלו על חוט ויותר מזה אף פעם לא הייתה
ואת ההצגה שלו רק אני מהצד רואה
אולי הוא באמת אוהב וזו דרכו שלו להראות
אך זו שאלה של זמן כמה היא תוכל כך להמשיך לחיות.

הרי מדי יום שעובר הולך ומשחיר החור בנפשה - מתעצם
יגיע היום בו יכלה הוא את כולה אבל היא לא קולטת כי בעצם -
הלב שלה עדין תמים ואוהב בכל תנאי היא רואה בו האחד
אך בתוך תוכה כבר מתחילה להבין שזה לא יימשך לעד.

ואני פונה אליו בבקשת רחמים -
תפסיק איתה לשחק משחקים
אתה יכול לעצור זאת לפני שיהיה מאוחר, אתה יודע
לפני שתשאיר עוד לב ברשימה, גוסס וגווע.

הרי מדי יום שעובר הולך ומשחיר החור בנפשה - מתעצם
יגיע היום בו תכלה אתה את כולה אבל היא לא קולטת כי בעצם -
הלב שלה עדין תמים ואוהב בכל תנאי היא רואה בך האחד,
אך בתוך תוכה היא כבר יודעת שזה לא יימשך לעד.

הרי אתה ריק מבחוץ ועוד יותר ריק מבפנים
אתה סתם ילד קטן שמספר סיפורים
לא מבינה למה היא עוד אוהבת אותך
אך כשכל זאת ייגמר ההפסד כולו יהיה שלך

היא ילדה קטנה שמאמינה שהאהבה תנצח הכל
אבל מי כמוני יודעת שבצ'יק גם אותה -
להרוס אתה יכול?