!קלאץ! זהו, מחשב מחברת לאפ טופ משוכלל שלי, אני מקליד כאן את
כל מה שקרה לי היום. יותר אני לא אשכח כלום, וכשהשיבוטים
הגנטיים המשוכפלים שלי יתחילו לחיות עוד 10 שנים אוכל להראות
להם איך הייתי אני, האב טיפוס הטוב ביותר בעולם לאנדרואידים
דמויי אדם מדגם אלפה חמש...
כן זה אני, התיכוניסט הראשון בהיסטוריה שהוא שילוב בין אדם
לרובוט, הדוקטור אמר לי שאם זה יצליח ידגירו את השכפולים שלי
לפני הזמן כדי שלכל הורה שלא מצליח בפוריות המכאנית יהיה
אנדרואיד, או בקיצור, אנדי משלו.
סליחה יומני, המעגלים החשמליים שבראשי אומרים לי ששכחתי להציג
את עצמי.
אז ככה: שמי הוא Z36B7JD  מדגם אלפא חמש, אבל אתם יכולים לקרוא
לי אדי -
ככה הדוקטור קרא לי ואני אוהב את השם הזה בדיוק כמו שאני אוהב
את הדוקטור.
הדוקטור הוא נחמד, הוא לקח אותי כשהייתי רק שבב קטן במעגל
מודפס, הלחים את תאי העצב והמוח תפר לי רקמות אנושיות ונתן לי
חיים. חוץ מזה הוא תמיד הסכים לתת לי מנה נוספת של זרם חשמלי
בתור קינוח - בחייכם אתם הרי מבינים אותי, כמה זמן אפשר לחיות
על דלק שאני בכלל לא אוהב את הצבע השחור שלו.
שלשום הדוקטור הסכים לתת לי ללכת לתיכון ולרכוש ידע, ניגשתי
למסוף  שמונח בסלון התחברתי אליו והרכבתי את משקפי המציאות
המדומה, מיליוני  חלקיקים של תקשורת אל חוטית עשו את תפקידם
כראוי ותוך שנייה ניצבתי לי  בכיתה יושב מול השולחן שלי.
המורה- מר גלם, הצביע על הלוח הירוק שריחף  במרכז הכיתה, ניגש
אליו ובעזרת עט לייזר החל לרשום ולהסביר: "היום  תלמידים שלי,
אנושים ואנדים יקרים נלמד על טרגדיה, אסון, הקטסטרופה  הגדולה
ביותר שהתרחשה בעבר הלא רחוק במושגים קינטיים אני מדבר על
התופעה המכונה -'באג אלפיים'-.

בכיתה נשמעו קולות זעקה מכיוונו של תומאס שהיה אנדי מדגם גמא
שתיים. הדגמים העתיקים האלו לא היו מחוסנים מפני באגים
ווירוסים כי הם נבנו ממעבדי סלרון ושבבי פנטיום שהותכו. אף פעם
לא הבנתי מה יש לדגם כזה  לחפש אצלנו בכיתה אבל מישהו הסביר לי
שתומאס מבוגר נורא, מבוגר פי  שלושה מאיתנו. כשהמדענים יצרו
אותו ב1999 ושמרו עליו בסוד, הכה שנה  מאוחר יותר באג אלפיים
שדפק לתומאס כמה מערכות עיקריות אבל זה לא היה  נורא כי שיפצו
אותו לפני שנה ועכשיו הוא בסדר. הבעיה היחידה של תומאס היא
שהוא זוכר הכל מאותו אסון. תומאס יודע דברים שאף אחד מאיתנו
האנדים או  האנושים לא רוצה לדעת.
כדאי שאחזור לעניין,תוך כדי שהמורה החל להסביר מה קרה באותו
יום נוראי הייתי עסוק במשחק של פעם- פיטר אחד החברים האנדים
שלי פתח משחק איקס עיגול. לכל אחד מאיתנו גם לי וגם לפיטר
הופיע בתוך הראש בין המחשבות לוח מרובע מחולק לרצועות ואז
התחלנו לשחק. פתאום עפתי אחורה מזרם פתאומי שניתק את המשחק.
פקחתי את עיני וראיתי את מר גלם ניצב מולי כשעל פרצופו הרובוטי
מרוח חיוך מרושע. מר גלם פנה אליי ושאל: "אני כל כך משעמם
אותך?" (כן, חשבתי לעצמי) "אתה לא ממש חכם שכחת שלמורים אנדים
יש יכולת לקריאת מחשבות? אתה חוצפן. משחק בזמן שאני מדבר על
הדברים  הנוראים שקרו שם כאילו זה בכלל לא נוגע לך" (קלעת בול
זה באמת לא נוגע לי, אתה בכלל לא מר גלם אתה חו-מר גלם!)
"אוקי, עד כאן בחור צעיר, אני מנתק את הקשר עכשיו ואתה בהשהיה
מהוירטואל ריאליטי קלאס (או בעברית כיתה) עד שלא תגיש לי עבודה
מקיפה על מה שקרה שם" ( חה! כאילו שאיכפת לי, מי צריך בכלל בית
ספר לך קיבינימט יה חצי רובוט!)

באותה שנייה מצאתי את עצמי יושב שוב מול המסוף בסלון, כנראה
שבאמת קצת הגזמתי אם מר גלם ניתק את הקשר בלי הודעה. בכל אופן
לא הייתי מודאג שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי לקצת חופש מה
V.R.C- VIRTUAL REALITY CLASS וגם ככה נורא התחשק לי לישון.
ניגשתי למטבח הסתכלתי על המשכפל ובקול החלטי אמרתי :
"מנה אחת פסטה נפוליטנה עם קצת פרמזן, קצת לזנייה, משולש פיצה,
וגלידת שוקו וניל עם פצפוצים (אל תעשו לי פרצוף של מקופחים או
תאמרו איזה חזיר, פשוט אצלנו האנדים יש רק ארוחה אחת ביום ככה
שזה לא הכי נורא), שתי קרניים כחולות התחילו לקפץ על השולחן
וכשהן נעלמו הוא כבר היה עמוס במטעמים שהזמנתי. העברתי את המגש
כשעליו הדברים הטעימים לדוחס המזון האוטומטי וזרקתי את הכל
פנימה, מייד החלו כל מיני רעשים מוזרים מכיוון המתקן. אחרי שתי
דקות כיביתי אותו והוצאתי ממנו את הארוחה שלי שהפעם הייתה
בצורת קובייה(יש לכם משהו נגד מזון מרוכז?) סיימתי לאכול בביס
אחד ושיגרתי את עצמי לחדר השינה. חיברתי את עצמי למטען
וכיוונתי אותו לשעה תשע בבוקר. אחר כך פשוט הושטתי את היד אל
מאחורי העורף והזזתי את המתג שהיה מחובר אליו למצב כיבויי.

היום השני

!קלאץ! בוקר טוב לך מחשב מחברת לאפ טופ משוכלל שלי, השעה עכשיו
היא בדיוק תשע וחמישה ולא הייתי רוצה להחמיץ את הבוקר היפה
הזה. אוי, רגע מה השעה ? אני לא מאחר לבית ספר ?... רגע, עכשיו
נזכרתי אני מושהה איזה כיף!
טוב אז מה נעשה הבוקר לאפ טופ יקר ? אני יודע נלך להציק למר
גלם הרי תמיד יש את האפשרות הנחמדה הזאת להתחבר במצב בלתי
נראה, אוקי הנה זה בא, אני עכשיו בסלון מול המסוף אני הולך
לנסות להתחבר עכשיו... מה לעזאז...? מה קורה פה? מר גלם הצליח
להציב לי חסימה. נו טוב תמיד אפשר ללכת למרכז פיפא לשחק קצת
כדורגל הרי פיטר סיפר לי שבעבר הקרוב הם היו מוכרים משחקים
פשוטים לפני שגילו את הקלות של אולמות וירטואליים, אבל עכשיו
אין בעיה לשחק רק צריך לגשת למסוף המשוכלל שבספרייה העירונית.
ניגשתי למשגר והקשתי את הקוד הרצוי לספרייה. תוך שנייה וחצי
כבר הייתי ליד אותו מסוף משוכלל. הקשתי את הקוד, המסוף ביקש
זיהוי למנויים בלבד אבל לי לא הייתה שום בעיה אם זה, קרבתי את
המרפק לסורק שקלט את סוגי ואת מספר הדגם שלי, הרגשתי סחרחורת
קלה ועצמתי לרגע את העיניים כשפקחתי אותם הייתי כבר במגרש
המדומה כשקולו של הקריין הידוע מברך אותי לשלום ומכריז עליי
במגרש" הנה אדי!" לקול תרועות הקהל, שהיה גם הוא לא אמיתי
ברובו, התחלתי לשחק והפסדתי די בגדול לקבוצה מפלנטת נקסוס
O(כנראה שזה לא היום שלי). חזרתי הביתה והתחברתי לטלוויזיה
שהחלה להקרין לי תמונות תלת ממדיות ישר לתוך הראש.
אחרי ארבע שעות של צפייה בלתי פוסקת במעל מאה ערוצים ומיליון
תדרים החלטתי שהעסק מתחיל להיות משעמם. חזרתי לחדר השינה
וניגנתי קצת על גיטרות הקיר שלי. פתאום הגעתי למסקנה הנוראית
מכולם... מר גלם צדק, אני באמת צריך בית ספר כי נורא משעמם לי
בלעדיו אבל אני לא יכול לחזור בלי עבודה, (אולי כדאי לי לבדוק
קצת בסייבר ספייס לראות אם יש בארכיב כל מיני מקורות), זאת
דווקא הייתה מחשבה לעניין הייתי גאה בעצמי. לבשתי את הכפפות
האלקטרוניות ואת קסדת המציאות המדומה ומיד התחלתי לרחף לי
בסייבר ספייס מחפש מידע צעקתי לאוויר "באג אלפיים" ואז החלו
צרחות מצמררות להישמע מכל מקום, מסביבי היו כל מיני דמויות של
גולשים אחרים שחיפשו מידע. מצאתי את עצמי עף ישירות לכיוון
התנגשות חזיתית עם דמות של שבב ענקי שעליו הייתה כתובה המילה
באג אלפיים באותיות ענקיות נכנסתי לתוך דמות השבב ומצאתי את
עצמי עומד בתוך מסדרון עצום מלא בדברים האלה מהנייר, נדמה לי
שראיתי פעם באינטרנט משהו דומה-כן נזכרתי, קוראים לזה ספר.

בכל אופן, היו שם הרבה ספרים שנשאו כותרות כמו ו"באג
אלפיים-שואה או טובה?" "באג אלפיים - הכאב", "באג אלפיים
התוצאות והאובדן" ועוד כל מיני ספרים שבאף אחד מהם לא היה שום
דבר חיובי כלפי באג אלפיים. התחלתי להסתקרן, מה היה אותו באג
שגרם לכל כך הרבה צרות ? יומן יקר שלי אתה לא תאמין מה
גיליתי...

היום השלישי

בכל אופן, הייתי מסובך עמוק בין כל ערימות הספרים ואני, כמו
תמיד, חיפשתי פיתרון קל. פתאום גיליתי למרבה חרדתי שהכפפות
האלקטרוניות לא עליי (אבל זה לא יכול להיות, הרי בלעדיהם אני
לא אמור להיות מחובר! מה לעזאזל קורה כאן ? אולי הם נפלו לי
בזמן ההתנגשות והיה איזה קצר, בינתיים כנראה שאני תקוע כאן),
התחלתי לחפש מחשב שיעשה את העבודה בשבילי. סרקתי את כל הספרייה
המוזרה ולא מצאתי כלום. אמרתי לעצמי- קיבינימט עם המורה הזה,
כשלפתע שמעתי קול מוזר מקצה מרוחק של הספרייה, לא הייתה לי
הגדרה מדויקת למקור הקול פשוט ידעתי שזה נשמע כמו - ששש...
אוקי, למען האמת התחלתי לפחד כי אף פעם לא פגשתי יצור שמשמיע
קולות כאלה.
התחלתי מתקדם לכיוון הקול ופתאום משום מקום צצה לה מין זקנה
אנושית עם פרצוף חמוץ ואמרה-ששש ילד תפסיק להרעיש, כאן זה
ספרייה!
אוקי אמרתי לה, היא שאלה אותי מה אני מחפש פה עניתי -מידע על
באג אלפיים.
הזקנה הסתובבה לאחור פלטה נהמה מוזרה ואז אמרה- טור גימל שורה
שלושים ואחת.
משהו היה נראה לי מוזר בכל העסק הזה, הכל היה יותר מידי אמיתי
והרי זה לא יכול להיות  כי אני בסייבר ספייס - כנראה שעליתי על
תדר חדש של מידע....
יצאתי מהספרייה והתחלתי לרעוד איך בשם אלוהים הכל השתנה כל כך
?
איפה ספינות התובלה האוויריות? איפה כיפות החמצן? והגנים
לשימור חיים?
התחלתי לצעוד ברחוב החשוך בלי מטרה, שום אור לא היה וגם כל
הרמזוים לא פעלו.
כל האנשים שפגשתי הסתכלו עליי ומיד ברחו. מה הם לא ראו בחיים
אנדי ?
המציאות החדשה הזאת ממש לא מצאה חן בעיני, התחלתי לעבד נתונים
בתוך הראש, לעשות הערכת מצב ובקרת נזקים. התוצאות לא ממש עודדו
אותי ואחרי מאמצי חשיבה הגעתי למסקנה שאני בחלק חדש של הארץ
(חבל מאוד שבאותו רגע לא ידעתי  עד כמה אני טועה...) הפעלתי את
מערכת השעונים והתאריכון האוטומטיים שלי שאמורים להראות תמיד
ובאופן מדויק את השעה והתאריך בהתאם למקום, הבטתי בתאריך פעם
אחת, ואז עוד פעם,ועוד פעם ועוד פעם. נתתי למעגלים שלי בעיטה
חזקה כדי לראות שאני לא חולם שוב פעם סיוט עצבני. זה לא ממש
עזר עדיין התאריך הראה אותו הדבר: 3 בינואר שנת אלפיים- שלושה
ימים אחרי הטרגדיה....
נזכרתי שפעם הדוקטור הראה לי את היומן שהוא כתב בתקופה שהוא
היה סתם מדען, הייתה שם הכתובת הישנה שלו. מייד התחלתי לחפש
במערכות הזיכרון שלי את הכתובת הנכונה עד שהיא הופיעה לי בתוך
הראש- בית איי בי אס שיקום נזקי באג אלפיים DOOM STREET 4
מנהטן... תפסתי איזה ילד ושאלתי אותו איזו עיר זאת למזלי הוא
ענה לי מנהטן. שאלתי איך מגיעים לרחוב DOOM וקיבלתי הנחיות
מדויקות שאכסנתי בתאי הזיכרון המשניים שלי.

התחלתי ללכת. אחרי שעתיים בערך הגעתי לאותו בניין מוזר (הייתה
לו צורה מרובעת),
נכנסתי פנימה והשומר שאל אותי לאן אני בדיוק חושב שאני הולך,
עניתי לו שאני אורח של המדען ג'ורג דימטריוס השלישי (ככה
קוראים לדוקטור), משום מה הוא לא האמין לי והזעיק את הדוקטור
(שהיה עכשיו סתם מדען) לבדוק אם הוא מכיר אותי.
הדוקטור הביט עליי כמה פעמים, חייך ואמר לשומר: "זה בסדר
ג'וניור תן לו לעבור..."
עלינו לחדר של ג'ורג והוא שאל אותי - "אוקי ילד תגיד לי מי אתה
באמת ומה רצית?"
התחלתי לספר לו את כל הסיפור אבל הוא לא האמין לי. לא ידעתי מה
לעשות ואז נזכרתי ביומן שלו שמאוכסן אצלי באחד התאים, התחלתי
לקרוא את השורה הראשונה לתאריך השלישי בינואר אלפיים, במקרה
קראתי את השורה הבאה בלב ואמרתי לדוקטור - "כדאי שתעמוד כאן
עכשיו דוקטור" הדוקטור צחק אבל עבר לעמוד לידי כשהוא שווא
ל"אתה מוכן להסביר לי למה עברתי?" כן, עניתי לו: "אתה כאן כי
רשום פה שהצלתי אותך ממוות בטוח בדיוק ע... כשיו" בשנייה
שסיימתי לדבר השתחררו חלק מיסודות הבניין שעבר זעזוע ובדיוק
במקום בו עמד קודם הדוקטור נפער חור ענקי ברצפה שדרכו ראו את
הלובי או במילים אחרות חור מקומה שישית לקומה ראשונה...
הדוקטור הביט עליי בתדהמה ואמר - אוקיי ילד אני מאמין לך...

יום רביעי

הדוקטור לקח אותי לביתו (שהיה גם הבית שלי רק בצורה שונה) ואמר
"תקשיב לי טוב ילד, איך אמרת שקוראים לך? (אדי) יופי אדי תקשיב
לי טוב עכשיו, מאז הסרט "בחזרה לעתיד" אני עובד על פרויקט
סודי-מכונת זמן! רק שאצלי זה יהיה אמיתי.
בכל אופן, חסרים לי רק כמה שלבים אחרונים כדי להשלים את מכונת
הזמן ואתה עם כל הידע מהעתיד שלך תספר לי מה חסר לי כדי שזה
יפעל ואז תוכל לחזור בעזרתה הביתה אוקי?" לא ידעתי מה לומר
לדוקטור שחשב שאני איזה גאון הרי אני סך הכל בן 16 ויש דברים
שגם אני לא יודע! הדוקטור הביט לעברי בציפייה שאתחיל לזמר אבל
לא היה לי מה לומר. שאלתי אותו מה הוא רוצה לדעת בדיוק ואז הוא
פתר את כל בעיותיי כשענה לי "היומן אדי, תקריא לי מהיומן איך
התקדמתי" אוקי, עניתי לו והתחלתי להקריא לו ברצף את הדברים
המשעממים שהיו שם, משהו על חלקיקי פלוטוניום  ואורניום מתחברים
והופכים לדלק אטומי... ועוד כל מיני שטויות כאלה, פתאום התחילו
אצלי הצפצופים- כבר מזמן לא קיבלתי הטענה רצינית והמצבר שלי
עומד להתרוקן - צעקתי לדוקטור - "השקע! תחבר אותי לשקע"
וכביתי.

יום חמישי

כשפקחתי שוב עיניים ראיתי את הדוקטור יושב מולי ומחייך תודה
לאל הכל היה רק חלום) מהר! צעקתי לדוקטור "באיזה שנה אנחנו
נמצאים?" הדוקטור ענה "בדיוק כמו אתמול שנת אלפיים" (אוקי אז
לא חלמתי), הדוקטור המשיך "קיבלת חתיכת הטענה אתמול בערב לקח
לי שעה למצוא חוט מעביר שיחבר אותך, אבל עכשיו הכל בסדר".
חייכתי ושאלתי את הדוקטור אם הוא רוצה להמשיך, הוא ענה שכן
והתחלתי להקריא לו מהמקום שהפסקתי. המשכתי להקריא עוד 8 שעות
רצופות והדוקטור רק עבד בלי הפסקה. בשעה התשיעית הכריז
הדוקטור" סיימתי אדי! עכשיו תוכל לחזור", שמחתי נורא ונכנסתי
פנימה ישר לתוך המכונה שנראתה משום מה כמו מכונית ואז נזכרתי,
הרי הגעתי לכאן במטרה מסוימת ---באג אלפיים---

שאלתי את הדוקטור אם הוא יכול לספר לי מה קרה שם והוא השיב
שהוא מסוגל גם להראות... מיד היינו במכונית של הדוקטור נוסעים
למקום עבודתו.
כשהגענו הוא פתח באזהרה חמורה-  "אתה בטוח שאתה רוצה להיכנס ?
אתה עלול לראות דברים קשים מידי".
ברור שלא  הייתה לי שום בעיה עם זה וישר נכנסתי פנימה, כבר
בכניסה ראיתי שמשהו לא בסדר. חדר הכניסה היה מסדרון צר וארוך
שלכל אורכו נמצאים מחשבים שאיבדו שליטה על עצמם והחלו להריץ
נתונים מוזרים בשפה בינארית.
הדוקטור דחף את אחד הקירות ונכנס לחדר צדדי כשאני אחריו, בחדר
היה מוניטור ענק שהקרין את המצב הנוכחי בעולם. הדוקטור אמר לי
"קח את העכבר הזה ותזיז את הסמן לכל מקום שתרצה במפה, מייד
תוכל לראות מה קורה שם עכשיו בעזרת הלווין".
עשיתי כדבריו של הדוקטור והתחלתי להזיז את סמן העכבר על פני
המפה- הזזתי לצרפת וראיתי אנשים עולים כרגיל במעלית לקומה
העליונה במגדל אייפל כדי לראות את הנוף ואז קרתה הטרגדיה
הראשונה, כשהמעלית הגיעה קצת לפני הקומה העליונה הופיעה הודעה
מוזרה על גבי המוניטור ---באג אלפיים מכה--- שנייה אחר כך צנחה
המעלית כשהאנשים בתוכה מגובה 180 מטר ישר לאדמה ונמעכה
קליל...
זה היה יותר מידי בשבילי, חזרתי להזיז את סמן העכבר הפעם מעל
ארצות הברית, מיד ראיתי את הבסיס ביוטה - ההוא שאחראי על נשק
אטומי וכימי אתם יודעים...
שוב הופיעה אותה הודעה על גבי המוניטור ---באג אלפיים מכה---
שתי שניות אחר כך שמעתי דרך הרמקולים אנשים צועקים "אלוהים מה
קרה כאן עכשיו? שלחנו ראש חץ גרעיני אבל לאן?" דקה אחר כך
נמחקה רוסיה ממפת המוניטור, לא דבר שמעיד על אופטימיות.
המשכתי להזיז את העכבר הפעם מעל ישראל, מיד הופיעה ההודעה על
גבי המוניטור רק שהפעם היא הייתה קצת שונה ---באג אלפיים
הכה--- ממה שהצלחתי לראות היה חושך גמור ברחובות ובבתים- הפסקת
חשמל כללית פתאום שמעתי ילדה שואלת את אמה:
"אימא מתי יחזרו המים ?"
האימא השיבה שאין לה מושג אבל עובדים על זה.
התחלתי להיכנס לדיכאון אבל החלטתי להמשיך, הזזתי את סמן העכבר
להולנד, התמונה הראתה אדם זקן בערך בסביבות גיל 80 מחזיק בידיו
מעטפה. שוב ההודעה ---באג אלפיים הכה--- הזקן פתח את המעטפה
והתחיל לבכות, עשיתי זום אין כדי לקרוא מה שהיה כתוב שם
והתמלאתי עצב... במעטפה נכתבו הדברים הבאים: "מר לבקוויץ היקר
לצערנו באג אלפיים הכה בסניף הבנק שלנו שבו מוחזקים נכסיך, עקב
כך פשטנו רגל וכעת אתה מחוסר כל, כל הנתונים שהעידו על היותך
בעל נכסים אבדו בגלל הבאג ככה שלעולם לא נוכל לשחזר אותם,
בהצלחה בחייך החדשים בתור הומלס מאחלים הבנק הראשי של הולנד".
חשבתי לעצמי עד כמה הוא מסכן אבל זה לא היה הדבר האחרון.

הזזתי את הסמן לבגדד, שם ראיתי מין אנוש מוזר עם שפם שחור
וגדול וכובע ירוק, האנושים שמסביבו התכופפו לכבודו ואמרו "מי
ייתן ואללה יהיה איתך מר חוסיין"
אותו חוסיין קרא לשומרים וצעק: "הביאו אליי את העריק!" מיד
הוכנס לחדר ילד קטן וג'ינג'י, חוסיין פנה אליו ושאל: "זה נכון
שאתה מתחמק משירות צבאי ?" מיד הופיעה ההודעה על המוניטור---
באג אלפיים הכה---  הילד צעק: "לא סדאם! אני רק בן ארבע מה אתה
לא רואה?" אותו אנוש שלא הצלחתי לקלוט את שמו סדאם או חוסיין
הביט אל הילד בתדהמה ושאג לעברו "אתה לא מבין ? אנחנו בשנת
1999 החלטנו להפוך את מערכת צווי הגיוס לממוחשבת ככה שלא יכול
שאנחנו טועים לפי המערכת אתה בן מינוס שמונים ותשע ולא שרתת
מעולם - ככה שאתה נחשב לעריק" מיד אחר כך הוא ציווה: "כירתו את
ראשו!" שני שומרים בשרניים ומגודלים ניגשו אל הילד המסכן ובבת
אחת הפרידו בין הראש לגוף.
זה כבר עבר כל גבול מצידי, לקחתי את עצמי בידיים ויצאתי
מהחדר.

יום שישי

קמתי בבוקר שוב בביתו של הדוקטור, אכלתי את ארוחת הבוקר שלי
ולקינוח קצת זרם חשמלי. הדוקטור נכנס למטבח ושאל אותי:" גם
היום אתה בא לראות?"
עניתי:" לא! ראיתי מספיק אני חושב שכדאי שתסביר לי במילים שלך
מה קרה שם..."
הדוקטור התיישב ואמר: "אוקי, אבל לפני כן אני חייב להראות לך
עוד דבר אחרון... זה משהו שעבדתי עליו 20 שנה ואף פעם לא
הצלחתי, אתה העדות היחידה לכך שהדבר ניתן להשגה. (על מה הוא
מדבר?) הדוקטור פתח את אחד הארונות במטבח והוציא משם משהו
שנראה כמו אנדי אבל לא גמור, היו לו פנים וגוף והכל והוא היה
מעוצב כמו נער (אבל שונה ממני) והוא היה מת- לא היה בו אפילו
שמץ קטן של חיים.
הדוקטור החל להסביר: גם אני ניסיתי ליצור אנדרואיד מושלם וכבר
הייתי ממש על סף הצלחה, גוש הברזל הזה שאתה רואה פה היה חי
לפני שלושה ימים ואז הכה הבאג והרס לו את כל המערכות. אני קורא
ליצירה הזאת... תומאס...
(זה לא יכול להיות! ככה נראה תומאס לפני שהשתילו לו רקמות חיות
ונתנו לו צורה אנושית? אם אני זוכר טוב אז תאי הזיכרון של
תומאס עדיין עבדו כל אותם שנים שהיה מכובה והוא זכר הכל)
הדוקטור הוסיף: חשבתי להפסיק את הניסיונות ליצור דמויי אדם
מושלם את תומאס אני אתרום למדענים, אולי יום אחד הם יצליחו
לתקן אותו...
התחלתי לצעוק: "אבל דוקטור, זה לא בסדר אל תפסיק עכשיו! אתה
היית זה שיצר אותי, אולי עכשיו אין לך מושג אבל בשנת 2154 אתה
תיצור אותי! אל תוותר!"
הדוקטור רק הביט עליי בדיכאון ואמר: אוקי...

אחר כך הוא התחיל לספר: אז ככה, באג אלפיים התחיל להכות לפני
שלושה ימים והוא רק ממשיך, כרגע אין לנו מושג איך לעצור אותו
אבל אנחנו מנסים להציל את המצב.
ברגע שהבאג תוקף כל מה שמופעל על ידי מערכות אלקטרוניות מושבת
או משתגע - זה מה שקרה לתומאס, בחלק מהמדינות מפסיקה מערכת
החשמל והמים, בסיסים צבאיים משגרים טילים בלי שליטה,בנקים
פושטים רגל, צווי גיוס מגיעים למקומות הלא נכונים, מעליות רצות
אחורה או מפסיקות לפעול, כל ענייני הכלכלה קורסים בגלל הבורסות
שהופכות למושבתות. בבתי חולים, כל מערכות ההחייאה האלקטרוניות
מפסיקות לעבוד וגורמות למוות. להמשיך? עניתי: כן! הדוקטור
המשיך: מטוסים מלאים בנוסעים ותיירים תמימים מפסיקים לעבוד
כשהם בשמיים ומתרסקים כשהם גובים קורבנות, צוללות אטומיות
מתחילות לשקוע כשמערכת הציפה האלקטרונית שלהם שובקת חיים...
משטרים מתמוטטים בגלל בעיות אבטלה של אנשים שמערכות המחשב
בעבודתם שובשו ועכשיו הם מחוסרי עבודה. ועוד צרות מהסוג
הזה...
הדוקטור סיים והביט אליי בציפייה שאגיב, אבל אני הייתי בהלם
מכל הסיפור. הדבר היחידי שעשיתי היה לגשת לתומאס (שכרגע נראה
יותר כמו סתם גוש מתכתי) ולחשתי לו באוזן:
"אל תדאג חביבי עוד כמה שנים ישפצו אותך - אנחנו אפילו נהייה
באותה כיתה".
אמרתי לדוקטור שעכשיו אני יודע כבר מספיק והגיע הזמן שאחזור
הביתה.
נפרדנו לשלום ונכנסתי למכונת הזמן.
כעבור שתי דקות כבר ניצבתי לי בחצר הבית הנפלא שלי...

יום שבת

ברור לכם שהדבר הראשון שעשיתי איך שנכנסתי הביתה היה לאכול,
אחר כך נרדמתי מחובר למטען וכשהתעוררתי היה יום שבת...
ניגשתי לשולחן העבודה שלי, מולך מחשב לאפ טופ משוכלל שלי
והתחלתי להקריא לך את הדברים הבאים תוך כדי כך אתה הדפסת:
באג אלפיים - תופעה מצערת ביותר, האסונות שהתרחשו שם פגעו
בכלכלה ובחיים ובקיצור עשו הרבה צרות... חוויה אחת שעברתי
בכתיבת העבודה: מחקתי את רוסיה מהמפה... חחח...

לקחתי את דף הנייר והבטתי עליו בהנאה - אין ספק עשיתי עבודה
יסודית ומצוינת בטוח שמר גלם ייתן לי לפחות 90.

יום ראשון

אוקי, נכנסתי למסוף וניסיתי להתחבר שוב לוירטואל ריאליטי קלאס
- הפעם הגישה ניתנה לי ושוב תוך שנייה הייתי בכיתה ליד השולחן
שלי ומר גלם עומד לו לפני הלוח המרחף ושואל:
"אוקי אדי, יש לך כבר עבודה מוכנה וטובה ? עניתי שכן, ומר גלם
הוסיף: "בוא נשמע". הקראתי לו הכל מהדף היפה שלי. כשסיימתי הוא
צרח עליי: "שבוע היית בחופש וזה כל מה שכתבת ? ועוד שטויות
כאלה כאילו שאתה זה שהעלים את רוסיה מהמפה?"
עניתי לו שלא העלמתי אותה אלא הייתי נוכח כשזה קרה...
מר גלם רק כעס עוד יותר והוסיף:" אפס, אתה אפס והציון שלך יהיה
אפס!"
לא התעצבנתי על המורה המאותגר שכלית וניסיתי לקבל עוד הזדמנות
ממנו כשביקשתי:
"אוקי המורה אתה לא מאמין לי? תן לי להרצות לכיתה על מה שקרה
שם..."
מר גלם נהנה מהאתגר והסכים... כשסיימתי להרצות הוא רק עמד שם
וחייך ואז הוסיף:
"אני רואה שבכל זאת למדת משהו, הפעם קיבלת מאה... (מאה? שמעתם,
קיבלתי מאה!)
חזרתי למקום ומשום מה ראיתי שתומאס כל הזמן מביט בי.
בהפסקה הוא ניגש אליי ואמר: "אני זוכר הכל... תודה!".

את הסיפור המוזר שהרגע קראתם כתבתי ממש ממש מזמן (בגיל 14)
אישית, הוא לא בין המועדפים עליי, אבל סתם מעניין לראות איך
הכתיבה שלי התפתחה מאז (לפי דעתי, מרגישים חתיכת שינוי). תגיבו
בזמנכם הפנוי, קללות, נאצות וביקורת משפיטות יתקבלו בברכה...