[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איה מארקס
/
כאן זה נגמר

הוא הסתכל לי בעיניים, הבנתי אותו, רק לפי מבטו.
הוא הרים את הגרזן בתנופה והכה בכל כוחו בצווארי.
כאן זה נגמר.
עכשיו כשאני חושבת על זה, שום דבר באותה שנייה לא הדאיג אותי
או הסיח את דעתי, כולי הייתי מרוכזת בי, בעצמי.
זה נשמע הרגע הכי מפחיד בחיים, אבל לא הרגשתי ככה, הרגשתי...
לא הרגשתי. הייתי אדישה לחלוטין לגבי מה שהולך לקרות. ידעתי
שהגרזן יפגע בי, ידעתי ששום אביר לא יבוא להציל אותי. ידעתי
שאני אמות ממש בעוד כמה שניות וזה לא ממש הפריע לי.
אני לא מקנאה באנשים שמפחדים מהרגע הזה, מהמוות, יש אנשים שלא
המוות הורג אותם, אלא הפחד.
בשנייה שזה קרה הרגשתי ממש את הרגע שהגרזן נגע בצווארי אחר כך
חתך ולבסוף, הוריד אותו לגמרי. כל העצבים בגוף שלי השתגעו.
לפני שהראש ממש ירד, הרגשתי את הדם נוזל לי על הכתף, למעשה,
בדיוק כשהוא הגיע לסןף הכתף, כבר הפסקתי להרגיש.
בכל הסרטים אומרים שלפני שאתה מת יש את השנייה הזאת של כל מיני
"פלאשים" מהעבר, "תקציר" של החיים, בולשיט.
זה פשוט מאוד. פשוט מתים. אין מה להסביר, הגוף מת, הנשמה מתה.
ככה זה. כמו שאומרים, מהיום שהיום שנולדנו, אנחנו בעצם גוססים,
וברגע שאנחנו מתים זה נגמר.
עצוב אבל נכון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם השם משפחה
שלי הוא דוקטור,
ואני עושה
דוקטורט, אז
קוראים לי
דוקטור דוקטור?
וחוצמזה, מה
יוצא לי מלעשות
דוקטורט אם אני
דוקטור
מלכתחילה?





תיש שיכור


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/6/04 14:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איה מארקס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה