הכל פתאום מבולבל וקר מידי
הכל פתאום כל כך אחרת והרוח יותר קרירה
האווירה היא אחרת,
אפילו הכלב שלך ממש עצוב
היום היינו בבית שלך
ורק את לא היית,
כולנו הסתכלנו בתמונות שלך
יש לך פרצופים וחיוכים כל כך יפים
ולי אישית היה מוזר
כי פעם ראשונה אני אצלך בבית וכולנו -
ישבנו, צחקנו, חשבנו, חיכנו, העלנו זיכרונות
מידי פעם הפרצופים השתנו
ורק את היית חסרה.
תמיד ישארו לך התלתלים הכל כך יפים
תמיד ישאר לך את החיוך הכל כך יפה ומתוק שלך
תמיד ישאר צחוקך הכל כך מרגש והכל כך מתאים בדיוק לך
תמיד ישאר המבטא האמריקאי שלך
אבל לעומת זאת, תמיד השאר החוסר הזה שאת כבר לא אתנו
תמיד תשאר הריקנות הזאת -
בכתה, בתנועה, בבניין שלנו.
ואגב גילי, קיבלת 66 במבחן בלשון,
את בטח זוכרת אותו כי הוא היה קשה.
אני מבטיחה שכל דבר שקורה לי אני אספר לך
גם אם תשמעי את זה יותר מאוחר.
אני אקרא לזה יומן ארועים,
כדי שתדעי ותשמעי את כל המתרחש כאן
למטה בעולם שלנו, איפה שלא תהיי
את תמיד תשארי כאן אתנו.
