"אנחנו רבנו, כעסנו, צעקנו, בכינו, אסרנו... כל זה מאחורינו
עכשיו, אנחנו חזקים, וביחד כיום יותר מתמיד.
אנחנו אוהבים באמת אוהבים, אנחנו נהיה ביחד לנצח נצחים, אנחנו
מאוהבים..." אתה מדבר ומדבר ומדבר ואני רק חושבת שעכשיו אני
אסלח, על הכל, על הריבים, על המילים הלא יפות, על התירוצים,
השקרים... אבל אח"כ, מה יהיה אח"כ? אתה תמשיך לעשות את מה שאתה
עושה! אני מחבקת אותך ואומרת לך שאני מצטערת, שאני לא אפרד
ממך, שאתה טוב לי, ואתה באמת טוב...
הרבה אנשים אומרים לי לעזוב, לעזוב ולא להביט לאחור, אני
מפחדת, אני מפחדת שאם אני לא אהיה איתך יהיה לך הרבה יותר קל,
אתה תחזור להיות הילד הטוב של אימא, אתה לא תתגעגע, אתה תבלה
עם חברים, תלך לבנות אחרות בעוד שאני אשב בבית ואבכה על שהייתי
כה טיפשה.
אז עכשיו אתה בדרך אלי, ואני חושבת מה לעזאזל אני אגיד לך
עכשיו?!