את אסנת הכרתי דרך האינטרנט ואהבתי את צורת הכתיבה הפואטית
שלה, כל שורה שכתבה גרמה לי להתרגש מחדש. אחרי שנתיים של
התכתבות יומיומית החלטנו שאפשר לעבור לטלפון וניגון קולה גרם
לי לגמור בפעמים הראשונות. כעבור שנה נוספת החלטנו להיפגש, היא
קיבלה רישיון וקבענו שתבוא אליי בחופש הגדול עם האוטו. לא
ידעתי כיצד תראה הפגישה הראשונה שלנו וככל שהתאריך התקרב
התרגשתי יותר ויותר. החלטנו שניפגש בעיר ומשם נחליט מה נעשה.
הכנתי עצמי נפשית לפגישה עם אסנת, שבינתיים הספקתי להתאהב בה,
ושעתיים אחרי שהיא יצאה מרעננה היא הגיעה אליי. היא לא הייתה
כמו ששיערתי וקצת התאכזבתי אבל עליה לא הייתי מוכן לוותר בגלל
אכזבה קטנה. היה לה יופי מיוחד שלא מושך אותי בדרך כלל אבל כבר
התאהבתי בה מעל הראש, בשלב הזה שכבר לא ממש שינה לי מה הסוג
שלי. ישבנו בגן ציבורי מחובקים ודיברנו. פתאום, בלי הכנה מראש,
נישקתי אותה נשיקה קטנה על השפתיים והיא בתגובה הכניסה את
לשונה לפי והרגשתי איך לאט אני מרחף. החלטנו לעבור אל הבית שלי
מטעמי נוחות וגם כי הייתי שיכור בגללה ובגלל הוודקה ששתיתי
לפני שנפגשנו. אני לא זוכר מה קרה אחרי שפתחתי את דלת האוטו,
אולי התעלפתי.

למחרת התעוררתי במיטה שלי ולא כל כך הבנתי מה קרה, על מסך
המחשב הבהבה הודעה מאסנת. פתחתי את ההודעה וקראתי מספר פעמים
בכדי להיות בטוח שאני מבין נכון. אסנת ביקשה שאנתק קשר ואשכח
אותה, התחלתי לבכות. מישהו חכם אמר לי פעם שאם אני אוהב משהו,
אני צריך לעזוב אותו.