פגישתם הראשונה של בולי ושל נינה התקיימה בחשיכה. אף על פי
שהעניין החל כסטוץ, ושמפגשים מסוג זה מסתיימים, לרוב, כשעולה
היום, ואורו האכזרי חושף את פני האוהבים-ללילה, ואף על פי
ש"בולי" ו"נינה" הם שמות שהיינו מצפים למצוא - לכל היותר -
ברומן בנאלי או בקשר זוגי מהסוג הרגיל, שאולי יש בו אהבה, אך
כזו שגבולותיה ברורים וסופיים, ושמיועד יותר מכל להפגת הבדידות
ולהקמת משפחה לשם הפגת לחצים מצד הסביבה, אך בוודאי שלא בסיפור
אהבה שורף כל - למרות כל זאת, סיפור אהבתם של בולי ונינה, הינו
בלי שום ספק אחד מסיפורי האהבה הגדולים בכל הזמנים.

למרבה המזל, לפחות מנקודת המבט של המספר, התרחש סיפור אהבתם
בתקופה שבה התאפשר כבר, באמצעותו של המדע, למדוד אהבה באופן
כמותי מדויק. גרג סי. פרקינסון היה הראשון שזיהה את צביר
העצבים הזערורי, הקרוי על שמו, במוח - אי שם במעמקי האונה
הימנית, כאותו אזור האחראי לרגש האהבה. אותו רגש שבמשך שנים
ארוכות תואר - מתוך בורות - כרגש מסתורי ובלתי ניתן להגדרה.
עבודתם של פרקינסון ותלמידיו - בעיקר אנה טי - בעניין הפעילות
האלקטרו-כימית באותו אזור, היוותה את הבסיס התיאורטי לכל אותם
מכשירים למדידת אהבה.

כאשר האיר השחר על בולי ועל נינה החבוקים במיטה, והם התבוננו
זה בזה בחיוכים של שביעות רצון, מילאה את שניהם תחושה ברורה
למדי - כמעט בו-זמנית - שחיפושיהם הממושכים אחר בן-זוג, אחר
אהבה, הגיעו לקיצם. לאחר ששכבו פעם נוספת - לראשונה באור -
הביאה נינה את הפילומטר, מד-אהבה, שקיבלה במתנה כאשר רכשה ערכת
ניקוי למערכת העיכול באחת מרשתות העל. על אף שתחושותיהם הצביעו
על כך כי מדובר כאן באהבת אמת, הדהימו אותם תוצאות הבדיקה.
המכשיר מדד תשעים ותשעה אחוזי אהבה דו צדדית. הסטטיסטיקה,
שהייתה ידועה לשניהם, חזתה סיכוי של 1 ל-5 מיליארד, לאהבה כה
עזה. כלומר, ברחבי הגלקסיה היו באותה עת רק כ-30 זוגות שעוצמת
האהבה ביניהם הייתה לא פחות חזקה - פחות ממספר האנשים שזכו
לעבור את גיל ה-700. באותם ימים היה ידוע רק על זוג אחד,
שהפילומטר מדד בקרבו אהבה דו צדדית של 100 אחוזים. אותו זוג
נכלא לשארית ימיו בשל הסכנות הברורות לציבור שצופן בחובו זוג
אוהבים שכזה. על אף אמינותו הידועה של המכשיר, חזרו בולי ונינה
על הבדיקה למחרת, ושוב כעבור שבוע, ושוב כעבור חודש. בכל
הבדיקות הייתה קריאתו של המכשיר זהה.

תוצאות המדידה של המכשיר מהלו את האהבה הגדולה שמילאה את
ליבותיהם של בולי ושל נינה ברגשות אחרים, נעימים קצת פחות,
שחלחלו לחלל המועט בליבם, בו לא ניכרה דריסת רגלה של האהבה. הם
ידעו שלאהבה כזו יש מחיר. מעתה, יהיו אסורים זה לזה במה
שרומנטיקנים תיאורטיים, שבעצם מעולם לא חוו אהבה, ושבאותה עת
כבר היו נדירים ביותר, יקראו "כבלי האהבה". בעוצמת אהבה כזו,
התבטלו רוב אפשרויות הבחירה שלהם.
היטב היה ידוע מה עלה בגורלם של זוגות אחרים ביניהם נמדדה
עוצמת אהבה כה גבוהה: רציחות על רקע רומנטי, התאבדויות
משותפות, ניתוק מהמשפחה ומהחברים, אובדן הרכוש, אובדן הקריירה,
ובעיקר סבל נפשי עז כתוצאה מקנאה לאחר או כתוצאה מדאגה אליו -
למשל, אם חלה, או שמא יחלה. לא בכדי הוקדשה תכנית Tele-Real
פופולרית שנקראה "מועדון התשעים ותשעה", לסיפוריהם העגומים,
לרוב, של זוגות אלה. להיט ידוע, שנקרא אף הוא בשם זה, הוקדש
לאוהבים אלו, ופזמונו היה:
"אם נקלעת לחברת גבר או אישה,
החברים במועדון התשעים ותשעה,
אל תעז לרמוז וגם לא להביט,
כי רב כוחה של האהבה להשחית"

אהבה מסוג זה קיצרה - פשוטו כמשמעו - את חייהם של קורבנותיה,
או של הזוכים בה - תלוי בנקודת ההשקפה. תוחלת החיים שלהם הייתה
קצרה יותר אפילו מזו של אלה, שהיו שרויים בבדידות מזהרת במשך
כל ימי חייהם, גם מבלי לקחת בחשבון את המתאבדים והנרצחים.
מסתבר, שמידה מסוימת של אדישות כלפי האהוב או האהובה מוסיפה
שנים לא מעטות לחייהם של בני-האדם. כמובן, שכל אותן סטטיסטיקות
תאמו באורח מדויק את הממצאים שעלו מההבנה המושלמת שרכש המדע
במוח האנושי - אותו מחשב אורגני, ששכלולו התברר כמועט באופן
ניכר, ממה שנדמה, בטרם הובן עד תום.

מי שלא התנסה באהבה כה חזקה, עשוי לשאול בבורותו, מדוע לא ניסו
גיבורינו להימלט מגורלם? מדוע לא ברח בולי כל עוד נפשו בו
מדירתה של נינה, ומדוע לא גירשה היא את בולי, ברגע שהראה
המכשיר את קריאתו הבלתי ניתנת לערעור? התשובה ברורה. האם
יכולים הברזל והמגנט, הצמודים זה לזה, להיפרד או להתנתק בכוחות
עצמם?

וכך יצאו השניים למסעם המשותף. כפי שקורה פעמים כה רבות,
הידיעה על הקשיים העלולים, או נכון יותר עתידים, לעלות, לא
מנעה, לפחות מחלק מהם, לקרות, ואולי אף שימשה להם זרז. בתוך
חודש ימים איבדו בולי ונינה את כל חבריהם. למותר לציין, שעד
סוף ימיהם הם לא רכשו חדשים. הקשר הרופף עם משפחותיהם היה
הקורבן הבא של אהבתם הנדירה. כדי להימנע מהסתבכות בעבירות
פליליות שעונשיהן כבדים, הם מיעטו לצאת מהבית, אפילו בהשוואה
לחברה בה חיו - חברה, בה היו האנשים מסוגרים רוב הזמן בבתיהם
המשוכללים. שניהם המשיכו לעבוד מהבית, מה שאפשר להם קיום כלכלי
מכובד. למזלם, בורכו שניהם במנהלים מלאי הבנה, מה גם שאלה
העדיפו להימנע מהצרות הכרוכות בהמצאתו של אוהב קיצוני במקום
העבודה עליו הם אחראים. יתכן ואותם מנהלים חשו אפילו מידה
מסוימת של רחמים כלפי בולי ונינה, ועל כך מרמזת העובדה, שהם לא
פוטרו מהעבודה, גם כאשר התפוקה של כל אחד מהם ירדה פלאים.
וכך, למרות העננה הכבדה שהעיבה על חייהם המשותפים מרגע שהראה
הפילומטר את קריאתו - ומרגע שהוא עשה כן, חיים משותפים היו
האפשרות היחידה עבורם - הם היו זוג מאושר ומלא מעצמו במשך 412
שנים - יותר מכל זוג אוהבים אחר, החבר ב-"מועדון התשעים
ותשעה".
צרכיהם היו מועטים ביותר, ולכל אחד מהם הייתה השהייה בחברת
האחר הגשמה מתמדת ורצופה של פסגת המאוויים. כל אחד מהם היווה
עבור האחר עולם שמצד אחד היה מופלא ומסקרן, כך שגם מליון שנה
לא יספיקו לחקרו, ומצד שני מוכר כאילו כבר חלפו מליון שנים
משותפות. גם העובדה שהתשוקה המינית ביניהם הלכה ודעכה, עד
שכעבור 230 שנים משותפות היא כבתה כליל, וזאת אף על פי ששניהם
היו עדיין בעלי און מיני ניכר, לא העיבה על האהבה הגדולה שחשו
ושהרעיפו זה על זה.

ילדים לא היו להם.
הם ידעו כי אלו עלולים לגרום נזק עצום לאהבתם. הם גם ידעו כי
ילדים, באם ייוולדו או ייקנו, יהיו אומללים בהינתן הורים שליבם
נתון באופן כמעט מוחלט זה לזה. בכל אופן, הבאת ילדים לעולם ע"י
זוגות כבר הייתה באותן שנים בתהליך של דעיכה לאור התחליפים
שהציע המדע. המשפחה הקלאסית כבר הייתה בשלבי גסיסה מתקדמים, על
אף שתהליך גוויעתה התרחש לאט בהרבה ממה שניתן היה לצפות לאור
מצבה העגום כבר מאות שנים קודם לכן. אילו היו סיפרי לימוד
באותן שנים, תמונת המשפחה המאושרת של אימא, אבא וילדים המסבים
לשולחן ופניהם קורנות, הייתה נעדרת מהם.

הודות לניתוק הכמעט מוחלט מהעולם שמסביב, בו חיו זוג האוהבים,
היו עצמותיהם נקיות כמעט לגמרי מבשר, כאשר התגלו גופותיהם.
הבידוד המשובח של דירתם מנע מריח המוות להתגלות. בעזרת
האולטרה-מודרנה הם ניהלו את חייהם מבלי להזדקק למגע אנושי
חיצוני. הפתולוג קבע שהם מתו כשנה ועשרה חודשים קודם לכן.
שוטרים שפרצו לדירה גילו את שני השלדים ישובים בכיסאותיהם,
ידיהם שלובות, והם צופים אל העיר הנשקפת מבעד לחלון. המשטרה
הגיעה לשם בטעות, כתוצאה ממידע מסולף שקיבלה בקשר לעסקת סמים
גדולה. אילולא כן, מי יודע אימתי, אם בכלל, היה מישהו מגלה
אותם. שום סיבה חיצונית או פנימית לא נמצאה למותם. לא הרעלה
ולא כל פעולה אלימה, ואף לא מחלה. גופותיהם, או מה שנשאר מהן,
נשלחו למחזור, והתיק נסגר כשבסעיף "סיבת המוות" נרשם: "אינה
ידועה".

הפילוסוף הדגול בן המאה ה-25, צ'יקודם קולרגול, כתב: "בסופו של
דבר, לנוכח העדר מוחלט של אהבה ולנוכח אומללות גדולה מאבד הכל
טעם. כך ממש, גם לנוכח אהבה מוחלטת ולנוכח אושר עצום".
ואכן, במקרה זה לא התרשלה המשטרה בחקירתה, וגם ממצאיו של
הפתולוג היו מדויקים. לנוכח אהבתם הגדולה והבלתי מתכלה, החליטו
בולי ונינה יום אחד, פשוט להפסיק את פעולת ליבם.