היא ישנה,
וישנה וישנה,
והיא לא בת שבעים,
או אפילו מאה.

השמש כבר שקעה
אינספור פעמים.
העולם הקים מזמן
יבשות והרים חדשים.

היא ישנה,
וישנה וישנה,
ואפילו חצי עיין
לרגע לא פקחה.

דורות התחלפו
השלום מזמן כבר בא.
זאב מצא דירה עם כבש,
וילדים כבר עושים מחוץ למבחנה.

היא ישנה,
וישנה וישנה,
ומתי תתעורר?
רק היא תדע.

ולמרות כל זאת,
הוא עדיין ממתין, לאורך אלפי השנים,
שם מתחת לנצר עץ התאנה.
נשען מכובד זקנתו על ענף יבש וישן,
צופה בשערה המשתפל,
ממתין לה,
שתפקח ותתעורר,
ותחזור ממלכת השינה בה נותרה.

17.5.02