[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטע מנחם
/
חטא האהבה

הם הזהירו אותי ולא הקשבתי להם. חשבתי שהם סתם מקנאים, הרי יש
לי משהו מיוחד סוף סוף וטוב לי, הם סתם רוצים להרוס לי, הם
בטוח טועים.

זה כמו כל האנשים האלה שכותבים סיפורים ואגדות, איזה עולם יש
להם, הם חיים באשליות. נסיכים, רומנטיקה, עלמה במצוקה...
ואולי באמת זה מה שאני, עלמה במצוקה, שמחכה לאיזה נסיך או אביר
שיבוא ויציל אותה.
זה לא קיים, זאת רק אגדה.
אבל, אולי זה קיים בכל זאת? הוא פשוט כל כך אצילי, אפשר לראות
שהוא מעריך את עצמו.
אולי קצת יותר מדי.

איך לא ראיתי את זה קודם?!
הוא כל כך מרוכז בעצמו, הוא רומס אותי שוב ושוב, ואני כמו
טיפשה ממשיכה לאהוב אותו.
יש לו מין כישוף, קסם, משהו שגורם לו להיראות כל כך מושלם
למרות שהוא כל כך שחצן וגועלי.
הוא ההפך הגמור מכל מה שאני רוצה, ההפך הגמור מכל מה שאני
מחפשת.
ובעצם, מה אני מחפשת? קצת אהבה. טיפה קטנה של חום במקום שכל כך
קר אליי.
אל תבינו אותי לא נכון, יש לי המון חברים וחברות, אני מוקפת
באהבה ותמיכה, אבל זה לא אמיתי, אם אני לא הייתי רוצה הרבה
מאותם אנשים לא היו מדברים איתי בכלל, אני מחזיקה את הקשר איתם
כי אני תמיד יוזמת אותו.

אבל לא זה מה שבאתי לספר לכם.
אתם מבינים? הוא ידע איך לעשות את זה, הוא ידע איך לגרום לי
לרצות אותו למרות שידעתי שהוא לא טוב בשבילי, שהוא יגרום לי רק
צער.
למה לא הפסקתי את זה כבר בהתחלה?
לא יכולתי, לא הצלחתי, או שאולי בעצם לא רציתי. הוא בילבל
אותי, לא ידעתי מה אני רוצה באמת.
הייתי כמו בובה בידיים שלו, והוא ידע איך למשוך את החוטים.
וכמה שהוא שיחק בי, בלי רחמים, כאילו אין לי רגשות, כאילו אין
לי חיים משל עצמי.

התנתקתי מאנשים שבאמת היה איכפת להם ממני, אנשים שבאמת אהבו
אותי וידעו מה אני צריכה, רק בשביל להיות איתו.
ומה הוא עשה בשבילי?
אני לא יודעת.
אי אפשר לאמר שהוא לא עשה בשבילי כלום, באופן מסויים הוא נתן
לי את מה שהכי הייתי צריכה, טיפה של רגש וחיים בלב הבודד
והשומם שלי.
למרות שהוא גרם לי להרגיש רע, הוא עורר בי רגש שחיפשתי שנים.
אולי בגלל זה היה לי קשה כל כך לוותר עליו.
הוא לקח את זה ממני כל כך מהר, אני משערת שפשוט לא הייתי מוכנה
להתנתק מזה עדיין, זה היה מוקדם מדי.

לילה אחד, זה כל מה שהוא נתן לי, לילה אחד של רגש. ויום למחרת?
כלום.
כאילו הוא לא מכיר אותי בכלל.
אולי אני סתם רגשנית וקיטשית כמו כל הבנות, אחרי הכל מה שבעיני
נראה כמו לילה קסום מלא ברגש, בעיניו נראה כמו דבר פעוט וחסר
משמעות.
גם חברים שלו אמרו לי שזה כלום, זה לא משהו רציני, זה לא מה
שיוביל אותנו לקשר.
הם הזהירו אותי. הם אמרו לי שככה הוא ואני לא הייתי מוכנה
להקשיב להם. הייתי בטוחה שהם מקנאים בי, בטוחה.

ביטחון...
איפה זה היום הא? איפה הביטחון שהיה לי פעם? הוא הוריד לי אותו
לאפס. אין לי ביטחון עצמי, אין לי ביטחון שיהיו לי חיים טובים
כמו שחשבתי בעבר, אין לי ביטחון באנשים, אין לי בטיחון!
הוא הרס הכל, פשוט הכל, ואני לא הייתי מוכנה לתת לו לצאת מזה
בלי עונש, בלי שהוא יבין מה הוא עשה לי.

הוא אהב אותה. כל הזמן הזה שחשבתי וקיוויתי שמתחת למעטה הציני
הזה ששורה עליו, מסתתר לב חם שאוהב אותי באמת ורוצה להיות
איתי, הוא אהב אותה והיה איתי.
אז הוא השיג אותה. במסיבה.
זה היה בבית של חבר שלו, לא רחוק ממני. הלכתי לשם עם הידיד הכי
טוב שלי, הוא רצה לראות מי זה הקוסם שגרם לי לחשוב עליו יום
ולילה.
אתם יודעים מה הוא ראה?
את הקוסם הגדול הזה יושב לידה ומנשק אותה. כמו שהוא עשה לי
באותו לילה, אבל בעצם לא בדיוק אותו דבר, הוא אהב אותה, וראו
את זה.

הדמעות שלי היו מרות כל כך, יותר מכל דמעה שהזלתי אי פעם
בחיי.
רחמים עצמיים? אולי. הרי אחרי הכל זה מה שבכי מייצג, רחמים
עצמיים על כמה רע לך וקשה לך. זה מה שהוא אמר לי, השחצן הזה.
הוא בטח לא בכה מעולם, הוא כל כך אוהב את עצמו, חי באופוריה
מושלמת, ולמה שיבכה? הוא הרי כל כך מושלם ומדהים, למה לו לרחם
על עצמו?

החיוך על הפנים שלו, החיוך המתנשא הזה שהיה לו, איך השפלתי את
עצמי.

כן, אני עשיתי את זה, אני רציתי את מה ששייך לי בחזרה,
וההתנשאות הזאת שלו, לא יכולתי לעמוד בזה!

אני עשיתי את זה, בדירה שלו, דיברתי איתו והשפלתי את עצמי כמו
שלא עשיתי מעולם.
בכיתי כמו ילדה קטנה, מנסה להבין למה הוא עשה לי את זה, למה
הוא שיחק לי ככה ברגשות, למה הוא ניצל אותי ככה, וכל מה שהוא
אמר לי היה " תפסיקי לרחם על עצמך ותמצאי לך פראייר אחר".
המבט שלו היה כל כך מתנשא ומלא בבוז.
לא שלטתי בזה, עשיתי את זה.

הוצאתי את האקדח מהתיק ויריתי בו, ישר בלב, במקום שהכי כאב
לי.
רציתי שהוא ירגיש את אותו כאב בדיוק כמו שאני הרגשתי אז.
אני עשיתי את זה, אני מודה, זה הגיע לו, אסור היה לו לעשות לי
את זה, אסור היה לו להרוס לי את החיים.

בגלל זה אני עומדת כאן מולכם היום, כדי שתדעו שאני לא שייכת
לכאן, אני לא עשיתי שום פשע, אני החזרתי לו, פגעתי בו בדיוק
כמו שהוא פגע בי, הוא הרג את נשמתי ואני הרגתי אותו.
אל תחזירו אותי לשם, בבקשה.
אני לא שייכת לשם, אני לא פושעת, אני לא צריכה להיכלא לא
ביצעתי שום פשע!
בסך הכל לקחתי את מה ששלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הידעתם?
נשים בהריון
המאזינות
לפרוקופייב
מבטיחות שבנם
יהיה ציניקן חסר
תקנה.

-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/6/04 8:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע מנחם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה