בדרך לטרנסילבניה
נסעתי לקנות ערפד
מתוך שמועה שיש שם
זן מיוחד
לקחתי קצת בגדים
וכמה ניירות
לא לקחתי תכשיטים
אמרו שאין בנות
עצרתי את האוטו
הציר שלי נפל
הרגשתי במשיכה
שהתפוצץ לי הגלגל
הלכתי קצת ברגל
היה מאוד נחמד
שפתאום בצד העין
ראיתי לי ערפד
הוצאתי את הרובה
וכיוונתי לערפד
כשפתאום פקח עוצר אותי
"לא! זה זן נכחד"
זן נכחד או לא
הציפור הזאת תשכח
טענתי את הרובה
ויריתי בפקח
פשטתי בגדיי
ולבשתי חדשים
הגעתי אל העיר
בבגדי שוטר מרשים
ברגע שהגעתי
הכל נהיה בהיר
הבנתי שבמדים
אני השריף של העיר
הלכתי למושל
וסיפרתי מה קרה
אמרתי שמנעתי
אסון איום ונורא
קיבלתי עיטורים
צל"ש וגם מכתב
מילים שהנשיא
במו ידיו כתב

-- "עם כל העיטורים
והצל"ש והכבוד
עם כל התרומה לעיר
הינך אדם חשוב מאד
אז דנה הוועדה
ופסקה ביום בהיר
עכשיו הינך היורש
הבא של ראש העיר" --

כעבור יומיים בדיוק
הוא נפטר בהתאבדות
הוא כנראה דקר עצמו
20 פעם בטעות
עשיתי פרצוף מופתע
והבאתי תנחומיי
ותוך טיפה פחות מיום
כל טרנסילבניה בידיי
את השיר הזה אני כותב
מכיסאו של המושל
עם ערפד על הכתף
ועוד אחד שמתבשל
אז אם עכשיו אני צריך
לבחור מוסר השכל
-- אם התחלת כפושע
מן הסתם תגמור מושל --